התורה מתארת כי בני גד ובני ראובן עשירים היו ובעלי מקנה רב. אך עם כל זאת עושרם זה לא היה בגדר מתנת שמים אלא בגדר מתנת בשר ודם שאינה כלום ושסופה להיפסק.
""ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" (במדבר ל"ב, א). הלכה: ג' מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן - נטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה - זכה בכל; זכה בגבורה - זכה בכל; זכה בעושר - זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום... ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקדוש ברוך הוא סופן להפסק ממנו... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר: "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה" (דברי הימים א ה', כו). ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם. מנין? ממה שכתוב בתורה "ומקנה רב היה לבני ראובן" וגו'".
(במדבר רבה, פרשת מטות, פרשה כ"ב סימן ז).
המדרש מבחין בין שני סוגי מתנות: מתנת שמים שהיא מתנה שלמה ונצחית, ומתנת בשר ודם ש"אינה כלום" וסופה להיפסק. צריך להבין מה משמעות ההבחנה בין מתנת שמים למתנת בשר ודם, שהרי גם מתנת בשר ודם נובעת מרצון ה'. ר' יחזקאל לוינשטיין מסביר את הדברים באופן הבא:
וביאור הענין, ודאי שהכל מאת השי"ת ומבלעדו אין מאומה והכל ניתן לו מאת רבש"ע, אך יש ב' מיני מתנות במתנתו של הקב"ה. "והעושר והכבוד מלפניך" (דברי הימים א כ"ט, יב) יש מתנה הניתנת "מלפניך" מאת אשר לפניו, ובמתנה זו נאמר זכה בחכמה זכה בכל, ואף העשירות והגבורה נמצאים במתנה זו... אבל בעת שבאה מתנתו מכח בשר ודם, דהיינו אף שניתן מאת הקב"ה אך אין זה מאשר לפניו [ולכן נקראות מתנת בשר ודם] מתנה זו לא רק שאינה מזכה אותו בעשירות ובגבורה, אלא "אינה כלום" אף חכמה אין בה במתנה זו, וע"כ הוסיף המדרש "ומתנות אלו בזמן שאין באין מן הקב"ה סופן ליפסק ממנו"... דהיינו שלא מכח התורה אין בה כלום וכולה רק דמיון בעלמא ובחצי ימיו יעזבנו כי סופה ליפסק ממנו.
(אור יחזקאל, חלק ה', תורה ודעת, עמוד שיג).
ההבדל המהותי בין מתנת ה' לבין מתנת בשר ודם תלוי ברצון האדם: כאשר האדם רוצה לזכות במתנה מתוך שאיפתו לקרבת אלוקים ועשיית רצונו, הוא יזכה למתנת ה'; אך כאשר הוא רוצה לזכות במתנה לטובת עצמו, הוא יזכה למתנת בשר ודם.
בשיעור לפרשת וישלח הובאה פסקה מתוך שיחה של ר' חיים פרידלנדר, המתאימה גם לנושא שלנו:
כל אחד מקבל תפקיד מיוחד בעבודת ה', זהו חלקו מתוך כלל העבודה שנמסרה לכלל ישראל. לכל אחר נותן ה' את כל האמצעים כדי שיוכל למלא את תפקידו המיוחד, הן בכשרונות, הן בתכונות הנפש והן ברכוש, יש אנשים שחלקם בעבודת ה' מצריך שיהיו להם נכסים וכלים רבים, כרבינו הקדוש (ע"ז יא.) "שלא פסק מעל שולחנו לא חזות ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים", מפני שהיה נשיא ישראל, כדי שיהיה לו השפעה ומעמד להרבות כבוד שמים, קיבל מה' "כלים" מרובים. אך רבינו הקדוש השתמש בכל רק למילוי חלקו ותפקידו בעבודת ה'. לכן "בשעת פטירתו... זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי בעולם הזה אפילו באצבע קטנה" - הוא בעצמו לא נהנה, באשר נכסיו שימשו כולם רק ככלים לעבודת ה'...
("שפתי חיים", בראשית, פרשת וישלח, עמודים שצד - שצה).
לאור דברי המדרש נוכל לומר שרבינו הקדוש זכה למתנת ה' היות וכל מטרתו ויעדו היה להרבות כבוד שמים. אולם, עושר שהושג על ידי אדם ששכח את ייעודו ולמען רווחה אישית יהיה "מתנת בשר ודם", דהיינו מתנה נקודתית ללא קיום והמשכיות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון