מברכת ה' יכול האדם להתמלא בעוצמת רצון אדירה אשר תעטר אותו סביב ותגן עליו כצינה מפני כל הקמים עליו. כזה היה רצונו של דוד במלחמתו בגולית ועל כן לא נצרך לצינה ומגן כלל.

 

בפרק ה' – כמו בפרקים שקדמו לו – ניצב דוד נוכח אויביו הזוממים עליו רעה ומכוונים כלפיו את נשקם הארסי מכל - לשון הרע:
"כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה - קִרְבָּם הַוּוֹת
קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם - לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן" (י)

דברי דוד רומזים בראש וראשונה לשני אויביו מבית – דואג האדומי ואחיתופל הגילוני שלשונם הרעה ננעצה כארס בבשרו (עיינו בפרקים נ"ב ונ"ה).

כנגדם אוחז דוד באותו כלי נשק עצמו – הלשון, אלא ששפתיו ולשונו מופנים בתפילה כלפי מעלה, מתוך הכרה עמוקה כי רק באמצעות טהרת הלשון ויושר המידות, יוכל להתמודד ולנצח את אויביו בנִשקם הם:
"הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלוֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל" (ג)
"הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" (ט)

ברוח זו חותם דוד את הפרק במילים עזות ומיוחדות:
"כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה'
כַּצִּנָּה - רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ" (יג)

מה פשר הביטוי: "כַּצִּנָּה - רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ"?

"צינה" – משמעותה מגן, כלשון הכתוב "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי" (תהילים ל"ה, ב), אך כיצד הופך "הרצון" לצינה ומגן? רש"י פירש: "רצון – נחת רוח" ולפי פירושו רצונו של ריבון העולמים לעשות נחת רוח לדוד עבדו - סובב אותו כצינה ומגן עליו מכל רע.

ברם למילה רצון יש משמעות נוספת: תשוקה וחפץ, כדרך שפירשו חכמים את הביטוי שנאמר בקרבנות, "יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א', ג), "עד שיאמר רוצה אני" (ערכין כ"א ע"א), וכך פירש האבן עזרא: "שיקריבנו ברצונו ולא באונס".

לאור זאת ניתן לפרש את פסוקנו: "כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה'" – ומברכתך יתמלא בעוצמת רצון אדירה אשר תעטר אותו סביב סביב ותגן עליו כצינה מפני כל הקמים עליו. כדרך שנאמר בברכות שבפרשת 'כי תבוא': "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כ"ח, י).

דוגמא נשגבה לדבר מעין זה מצינו במשה רבנו שבעת שובו מהר סיני – קרן עור פניו עד שיראו ישראל מגשת אליו (שמות ל"ד, כט-ל).

***

ועתה צאו וראו מה בין דוד המלך לגולית הפלישתי בעת המערכה בעמק האלה.

על גולית, העוטה שריון קשקשים נאמר: "וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו" (שמואל א י"ז, ז) – משמע שנזקק למשרת מיוחד אחד שישא לפניו מגן. ואילו דוד שלא עטה על גופו שריון כלל לא נזקק גם לצינה ומגן מפני שהרצון הקדוש שפעם בו להצמית רע עד עפר ולהסיר חרפה מעל ישראל קרן ממנו בעוצמה, ורצון זה עצמו היה לו לצינה.

ולמערכה זו כמה יפה הפסוק שלפנינו: "כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה' כַּצִּנָּה - רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ" (יג).

באדיבות אתר 929