עונש עקיף

המזמור פותח ברננה ובתזמורת עם תקיעת שופר "בַּחֹדֶשׁ" (=ראש חודש), וביום חג. חז"ל (ראש השנה דף ח) למדו מכאן על התקיעות ביום חג שהוא ראש חודש, הוא יום הזיכרון (=יום הדין) של ראש (ראשית)[1] השנה, "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב".

גם כאן, עדות התורה מתייחסת ליוסף כמייצג עם ישראל כולו, וכל הסיפור נזכר בקיצור, ממש בראשי פרקים (בהיפוך למזמור עח), מרגע שיצא יוסף למשול על ארץ מצרים, כשנדרש להבין מצרית, דרך השחרור "מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ", עד למבחן "עַל מֵי מְרִיבָה", ולדיבור השני והראשון מעשרת הדיברות, כמעט בלשונם.

אפשר לראות במזמור כעין מענה מאת ה' על הטענה "למה פָּרַצתָ גְדֵרֶיהָ", ועל זעקת הישועה לשבטי יוסף ובנימין במזמור הקודם (פ), והתשובה היא"אֵל זָר", שישראל משתחווים לו, והוא פולחן העגלים, שהקים ירבעם בן נבט כמאפיין את ממלכת ישראל.

יש בתשובה זו רעיון מרחיק לכת, בהבנת הצדק בהשגחת ה', לפי פרשת העגל שבתורה (שמות לג) - ה' משגיח באופן ייחודי (='השגחה פרטית'), לפי מידת הקִרבה אליו[2], ועַם חוטא המתרחק מה', ה' לא מעניש ישירות, אלא מסלק את השגחתו הישירה, וממילא נחשף החוטא לפגעים ולצרות שבטבע הבריאה - כשם שיש בטבע מחלות ונגעים, כך יש בהיסטוריה עליות וירידות - מי שמשתחווה "לאֵל נכר" לא יכול לצפות לישועת ה' הגדולה בהארת פניו, והוא נחשף למכות הטבע וההיסטוריה - מי שקרוב לה' ממש, יזכה בניצחון ובשפע, לפי מידת קִרבתו לה'.    

באדיבות אתר 929