עונש ולא נקמה

תיאור המרדף אחרי זבח וצלמונע פותח בהדגשת הקושי להמשיך מזרחה, לצד הנחישות לעשות זאת: "וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים" (ד). בנסיבות אלה מתבקש סיוע לוגיסטי, שבו תלוי המשך המרדף. הנטייה הייתה להמשיכו בכיוון מעלה היבוק, ועל כן הערים השוכנות שם, סוכות ופנואל, יכלו להיות לעזר. אולם בקשתו של גדעון ללחם הושבה ריקם.

בחזרתו מעניש גדעון את אנשי סוכות ופנואל. אנו מקפידים להשתמש בפועל 'להעניש' ולא 'לנקום', משום שבניגוד לנקמה שלוחת רסן, מתברר כי מאחורי תגובתו של גדעון למעשי שתי הערים הללו מסתתר שיקול דעת, שיסודו בהתנהגות השונה של שתי הערים.

סוכות הייתה הראשונה ולכן מעניש אותה גדעון בעונש לדוגמה ופוגע בשריה (כאן הם מכונים 'זקנים' ומספרם [שביסודו עומד הדגם של שבעים זקנים, במדבר י"א, טז] רב משמעות: "...וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ" [יד]). העונש מתייחס גם לשם המקום - קוצים [שִׂכִּים, על פי במדבר ל"ג, נה] מול סוכות, סוכה, קשר לשוני היוצר יחס של מידה כנגד מידה.

לעומת זאת, חויבה פנואל בעונש חמור לאין ערוך - הריגת אנשי העיר, וזאת לא רק בגין היותה שנייה - דבר הגורר חשש אפשרי שההתנהגות הזו תהפוך לנורמה. מסתבר כי בעיר היה מגדל עוז, וכנראה הייתה חזקה יותר מסוכות ומרדה בפועל בגדעון: "וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר" (יז). האיום היה כזכור: "... בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה" (ט) ולא נאמר דבר על הריגה. אך אנשי פנואל סירבו כנראה לקבל את עולו גם אחרי שחזר מנצח, ונלחמו נגדו בפועל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שפוט השופטים - עיונים פרשניים בספר שופטים', בהוצאת מכללת הרצוג