לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
בפרק כ"ה נפתחת חטיבת הנבואות על העמים בספר יחזקאל, המסתיימת בפרק ל"ב. חטיבה זו חוצצת בין נבואות הפורענות שנאמרו קודם החורבן, לבין נבואות הישועה שנאמרו לאחריו. בפרק כ"ה מנבא יחזקאל על עמון, מואב, אדום ופלישתים, ששמחו לאידם של ישראל בעת החורבן.
א. שתי הפסקאות הראשונות בפרק מתארות את שמחתם של העמונים לאידם של ישראל ואת עונשם. מכמה מקומות בתנ"ך עולה שהעמונים רצו להתרחב ולהתפשט בתוך גבולה של ממלכת יהודה החרבה - ראו למשל ירמיהו מ"ט,א. בנוסף, רצו העמונים להשמיד את שארית הפליטה ביהודה בראשות גדליה באמצעות ישמעאל בן נתניה - ראו ירמיהו מ"א. עמדו על ההתפתחות בין הפסקה הראשונה (א-ה) לשניה (ו-ז) בחטא ועונשו. התייחסו גם לזיקה בין החטא לעונש בתוך הפסקה השניה.
ב. אצל מואב מלווה השמחה לאיד בטענה דתית (ח). על מנת להבינה העזרו בדברי הרד"ק: ׳לפי שנשאר בית יהודה אחר גלות ישראל חשבו כי לא יגלו בית יהודה מפני בית המקדש אשר היה בתוכם ועתה כשראו שגלו אמרו הנה ככל הגוים לקו בית יהודה כי כל הגוים ע"י סנחריב ונבוכדנצר והנה הם גם כן כהם, ולא הועילה להם שכינתו האל יתברך אשר היה בתוכם׳.
ג. הנבואות לאדום ולפלישתים מקבילות בתיאור חטאם (יב, טו) ועונשם (יג-יד, טז-יז). במה חמור יותר צמד נבואות אלה מצמד הנבואות הקודם על עמון ומואב? שימו לב לחזרת השורש ׳נקם׳ במהלך הנבואה. לתיאור מפורט של פעולות אדום בעת החורבן ראו עובדיה א׳,י-טו, ותהלים קל"ז,ז.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"