מלכים גדולים שאפו תמיד להגיע לצור ולהשתמש באוצרות הטבע שלה. אשור הצליחה להשתלט על צור. מה קרה אחרי שבעים שנה? ומתי יובאו שוב עצים מהלבנון לבניית בית ה' בירושלים?
נבואות ה'מַשָׂא' מכוונות במיוחד נגד הגאווה השחצנית של שליטים וממלכות. הקובץ חותם בגאוות צור (עם צידון), בירת הסחר העולמי העתיק, ובירת התרבות הכנענית עם פולחני המיניות של 'בעל ואשֵרה' – "כשירת הזוֹנה" (טו-טז).
צור שכנה על אי, כק"מ וחצי מהחוף הפניקי, ולכן הרגישה בטוחה מפני כובשים – "יען גבה לבך (נגיד צור), ותאמר אֵל אני, מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (יחזקאל כ"ח, ב); דורות של כובשים שפכו אדמה אל הים כדי להרים סוללות ללכוד את צור, ורק אלכסנדר מוקדון הצליח לחבר את צור אל החוף.
מלכים גדולים ותקיפים תמיד שאפו לעלות על הרי הלבנון, לכרות משם ארזים וברושים לבניית תקרות ישרות ומפוארות לארמונות רחבים. דוד ושלמה (ואחאב), השיגו זאת באמצעות ברית (מעמדת כוח) עם מלכי צור (וצידון), אבל מלכי אשור פרצו את ההגנות הטבעיות, והשתלטו.
סנחריב (ב-701 לפנה"ס) כבר גרם למלך צידון לברוח מתוך העיר צור אל 'מעבר לים' (כנראה לקפריסין), אבל אֵסַרְחַדוֹן בנו (678 לפנה"ס) הגדיל, ותפס 'כמו דג' את מלך צידון, שברח 'ללב ים', כרת את ראשו, ולקח את אשתו ואת כל אשר לו, ואף בנה את 'נמל אֵסַרְחַדוֹן' בחוף הפניקי. אחר כך, המשיך דרומה לכיבוש מצרים.
כשבעים שנה אחרי אֵסַרְחַדוֹן, יעלה נְבוּכַדְרֶאצַר ("כימי מלך אחד"; כ"ג, טו) על צור (יחזקאל כ"ט, יח), ואחרי כשבעים שנה נוספות יבואו מלכי פרס, יפסיקו את ההגליות האכזריות, וישלטו גם בצור וגם בירושלים. אז, בימי כּוֹרֶש ודַרְיָוֶש, יביאו שוב, בכסף מלא, "עצי ארזים מן הלבנון אל ים יָפוֹא" (עזרא ג', ג) לבניית הבית לה' בירושלים, כנבואת ישעיהו – "והיה סַחְרָהּ... קֹדֶש לה'... (כג, יח).
באדיבות אתר 929