ההבדל המרכזי בין היום השמיני, בו התגלתה השכינה, ובין שבעת ימי המילואים הקודמים לו הוא שרק ביום זה הוקרב קרבן שלמים, ואילו בימים הקודמים הוקרב קרבן עולה. מה משמעות הדבר?
פרק ט' מתאר את אירועי היום השמיני, לאחר סיומם של שבעת ימי המילואים בפרק הקודם. הצורך בטקס נוסף ביום השמיני, לאחר שבמשך שבעה ימים חזרו יום יום על אותם מעשים, מעורר תמיהה. לכאורה, המעשים שנעשו ביום השמיני חוזרים במידה רבה על מה שכבר נעשה בשבעת ימי המילואים: בשני האירועים היה קרבן חטאת (ח', ב; ט', ב), שאת דמו נתנו על קרנות המזבח ויצקו על יסוד המזבח (ח', טו; ט', ט); ואיל לעולה (ח', יח; ט', ב), שאת דמו זרקו על המזבח סביב (ח', יט; ט', יב). בשתי הפרשיות גם מוזכרת הנפת החזה (ח', כט; ט', כא). מה אפוא הוסיף היום השמיני על שבעת ימי המילואים?
דומה, שההבדל המרכזי בין היום השמיני לשבעת הימים שקדמו לו הוא בכך שביום זה נוסף קרבן שלא הוקרב קודם לכן – השלמים. הוספת קרבן השלמים הביאה לאירוע המרכזי שאירע ביום השמיני דווקא – התגלות ה': "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה. וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ט', ג-ד).
בשבעת ימי המילואים המטרה המרכזית הייתה לקדש את המשכן ואת הכוהנים, ואכן, הפועל קד"ש מופיע שש פעמים בפרק ח', אך נעדר לחלוטין בפרק ט'. ביום השמיני העיקר היה אותה התגלות, אך התגלות זו מותנית, על פי פסוקים אלו, דווקא בשילוב שבין קרבן השלמים עם קרבנות העולה והחטאת.
דומה, שהבסיס לרעיון זה נעוץ בהבנת ההבדל שבין עולה ושלמים. קרבן העולה, עולה כולו לה' ואין לאדם חלק בו, ולפיכך הוא מייצג את מידת היראה. קרבן השלמים, לעומת זאת, שבו יש לאדם חלק והוא אוכל משלחן גבוה, מייצג את מידת האהבה ואת הקשר הישיר שבין האדם לבין הקב"ה. שילובם של שני הקרבנות הללו יחד, כלומר – השילוב הראוי והמאוזן שבין יראה לבין אהבה, הוא הבסיס ההכרחי להתגלות ה', המותנית קודם כל בקיום מסגרת של יראה, ואחריו – בתוכן של אהבה. כאשר חסר בסיס היראה, הרי שהתוצאה מביאה לאש זרה ולמוות גם בעיצומה של אותה התגלות.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת