עוד אישה בוגדת

את רעיון הנבואה הקדומה למדתי ממחקרו הגדול של יחזקאל קויפמן*, אולם ההוכחות המכריעות שלו נמצאות כולן בפרק ב'. הוא סבר, שפרקים א'-ג' כולם שייכים לנביא קדום, ולכן נאלץ 'לתקן' בפרק א' ('בית יהורם', במקום "בית יֵהוא"), אבל לא הסביר את הצורך באשה "המנאפת השנייה" שבפרק ג', ואת משמעות שתי הנשים כשתי תקופות.

'אשת הזנונים' ("אִמְכֶם... לא אשתי") היא שומרון של איזבל, ואילו האישה (שבפרק ג') היא שומרון של ימי הנביא - "כאַהֲבַת ה' את בני ישראל, והם פֹּנים אל אלהים אחרים..." (ג', א).

במחזה הנבואי** השני כבר שורר עצב עמוק, כי נביאי 'המִדבר' לא יושיעו עוד - רק הזמן הארוך שהנביא 'קונה' בכסף ובשעורים כדי שתשב לבדה, יחולל תשובה (ג', ג-ה):

"...ימים רבים תֵשְבי לי, לא תִזְני ולא תִהְיי לאיש (אחר),
וגם אני אֵלָיִךְ (=אשאר נאמן);
כי ימים רבים ישבו בני ישראל (=בארץ!),
אין מלך ואין שָׂר (=בשומרון),
ואין זבח ומַצֵבה, ואין אֵפוד וּתְרָפים (=בבית אֵל ובדָן);
אחר יָשֻבוּ בני ישראל
ובִקְשוּ את ה' א-לֹהיהם ואת דוד מַלכָּם (=חזקיהו; יאשיהו),
וּפָחֲדוּ אל ה' ואל טוּבוֹ, באחרית הימים" (=בדורות הבאים).

________________________________

*תולדות האמונה הישראלית, כרך ג' (תשל"ב), עמ' 107-93.

**הרמב"ם (מורה-נבוכים ב, מז) קבע בתוקף, ש"אשת זנונים" הוא רק משל שנאמר להושע ב'מַראֶה הנבואה', וה' לא עשה את נביאיו שוטים ופושעים; אבל הרמב"ם לא הסביר איך נבואת 'מַראֶה' כזאת תשפיע על שומעיו של הנביא, וגם החולקים על הרמב"ם לא הסבירו זאת; ההסבר הגאוני של קויפמן - 'מחזה נבואי', בו אשת הנביא מופיעה בשתי ההצגות בתפקיד 'אשת הזנונים', וה"מנאפת" השנייה, מסביר הכל בפשטות, בלי לתת דופי בנביא ובנבואה.

באדיבות אתר 929