שבועות, יום כיפור ושמיני עצרת לא נזכרים, אפילו הכהן הגדול לא נזכר. הפרק הזה הרעיש את הפרשנים לדורותיהם.

 

יותר מהיעדר מוחלט של זהב, ומהשינויים העצומים בעיר המקדש ומסביבה, הרעיש הפרק הזה את חז"ל ואת הפרשנים לדורותיהם דווקא בהיותו דומה, ושונה מאד, מחוקי הקרבנות שבתורה - אפילו כֹהן גדול לא נזכר ביחזקאל, ואין כניסה לקֹדש הקדשים.

שלוש דעות נאמרו בגמרא (מנחות מה עמוד א):

1. המשנה אומרת, ש"פר... וששת כבשים" המופיעים ביחזקאל כקרבן ראש חודש (במקום שני פרים ושבעה כבשים; במדבר כ"ח, יא) באו ללמד הלכה - "אם לא מצא שניים, יביא אחד... אם לא מצא שבעה יביא ששה..." (וכך ברש"י);
2. רבי יהודה ור' יוחנן אומרים: "פרשה זו, אליהו עתיד לדורשה" - מעצמנו לא נבין...!
3. רבי יוסי ורב אשי, מפרשים כי אלו קרבנות 'מילואים' (=מילוי ידיים להתחלת כהונה) לחנוכת המקדש העתידי (וכך ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות, פרק ב, יד-טו);

אכן, הקרבנות שנזכרו בחנוכת המזבח (יחזקאל מ"ג, יט-כו) הם במפורש קרבנות 'מילואים', וכך גם הפר לחטאת לכפרת הבית "בראשון באחד לחֹדש", ו"בשבעה בחֹדש" (מ"ה, יח-כ) - אולם בהמשך מדובר בקרבנות שבתות וחגים.
שבועות, ימי התרועה והכיפורים ושמיני עצרת - לא נזכרים!

ההסבר הרווח היום ('דעת מקרא') הוא שמדובר בקרבנות שיקריב 'הנשיא', בנוסף לקרבנות התורה. אך הוא נראה סותר את תיאור 'הנשיא' בפרק הקודם, כזה שמממן את קרבנות העם - "בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל־מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (מ"ה, טז-יז) ומקבל את תרומות העם.

גם הסברות של חוקרי המקרא על זיקת יחזקאל ל'חוק הכוהני' שבתורה, אין להן יסוד בגלל הפערים העמוקים - בתורה מתואר כִּשלוֹן אהרן בחטא העגל ומות שני בניו (נדב ואביהוא) בחנוכת המשכן; ואילו ביחזקאל, הכוהנים הנאמנים "בני צדוק" הם 'מושלמים', וכֹהן גדול לא נזכר. 'פוליטיקה כוהנית' מושחתת כמו שהתפתחה בימי בית שני, כלל לא עולה על הדעת ביחזקאל…

"פרשה זו עתיד אליהו לדורשה"!

באדיבות אתר 929