סירובו של ה' למשה

ההסבר היחיד לסירוב התקיף והמוחלט גנוז במילה אחת של משה רבנו: "ויתעבר ה' בי למענכם". למענכם — זו סיבה. פירושה הפשוט של המילה הזאת, על־פי ה'העמק דבר', אינו "בגללכם", כהטלת אשמה, אלא בשבילכם — לטובתכם. אין אנו יודעים מה תועלת תצמח להם לישראל מכך שמשה רבנו לא ייכנס לארץ, אולם אנו יכולים להבין שאם בטובתם של ישראל מדובר, אזי יש להצדיק את הסירוב הנוקשה. אולם מה תועלת תצמח לעם ישראל מכך? מדוע — "למענכם"?
כך הסבירו את הדבר במדרש:
כי לא תעבור את הירדן הזה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם אתה נקבר כאן אצלן [=עם מתי מדבר], בזכותך הן באין עמך. אמר רבי לוי: למה הדבר דומה? לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה, אמר: אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי, מה עשה? נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי, זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן, והאירו לו. מה עשה? משנטל את הזהוב אמר להן, בחייכם, המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן. בזכות הזהוב נתלקטו המעות. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם.
זהו הסבר אחד מני־רבים המצויים בספרי פרשנות, מדרש וח"ן. הצד השווה שבכולם הוא, שכאשר הבין משה שהסירוב להיענות לו נובע גם משום טובתן של ישראל ואין הוא רק עונש לעצמו — קיבל עליו את הדין והפסיק לבקש. אמנם, כמעט כל ההסברים מתייחסים לנסתר ולכמוס: בעין נגלית לא רואים מהי הטובה, ורק בטווח הרחוק, או בְּמישור הנסתר, אפשר לראותה.
את פרשת ואתחנן קוראים בשבת "נחמו". הראשונה משבע שבתות הנחמה שאחרי תשעה באב. שמה של השבת קרוי על שם הפטרת "נחמו נחמו עמי" שבישעיהו. האם אין נחמה גם בפרשת ואתחנן עצמה? האם יש לראות את הפרשה כמשתלבת בימי האבלות של חודש אב, בתוך החורבן? האם משום כך נקרא על התחינה שלא נענתה ונתאבל עם משה רבנו על שנמנעה ממנו הארץ הטובה? ייתכן שאין הדבר כן ושה"ואתחנן" שייך במהותו ל"נחמו".
יש המפרשים שנחמתו של משה רבנו גנוזה בפסוק האחרון של הדין־ודברים ביניהם: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבֹר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תִראה". אלו המילים האחרונות של דברי ה', שאחריהן אין עוד תגובה מעם משה. נחמתו של משה היא שהוא רואה את תלמידו ממשיך את דרכו ומקבל את הבטחת ה' שהמשימה תושלם.
הקדוש ברוך הוא העניק למשה רבנו ראייה חזונית, ראייה לטווח ארוך, ראייה שרואה באחת את כל הארץ כולה ואת כל הדורות כולם. אילו נכנס לארץ היה שוקע בהתעסקות היומיומית, הפרטנית, החלקית, של הכיבוש והנחלה, של המאבק בעמי הארץ. משה רבנו נסתלק לגנזי מרומים כשחזון הגאולה השלמה בהיר לעיניו, ובזאת הייתה נחמתו.

נערך על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך:

הספר תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע

מאת הרב ד"ר יהודה ברנדס

בהוצאת ספרי מגיד

לרכישה: http://www.korenpub.com/HE/categories/maggid