סיפורי ניסים מימי קדם - ואיפה אנחנו?

לראשונה אנו פוגשים סדרת מזמורים, שאיננה "לדוד", וגם האופק ההיסטורי איננו "לדוד". 7 מזמורים "לבני קֹרַח", המזוהים בספר דברי הימים א (ו, יח-כג) עם צאצאי שמואל הנביא, ובראשם נכדו "הֵימָן המשורר", והם מיוחסים לבני"קֹרַח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל". לצידם נזכרים שם (כד-לב) אסף ואיתן מבני גֵרשֹם ומררי, והם חוזרים ונזכרים מימי דוד (דברי הימים א כה), עד חגיגות הפסח בימי חזקיהו (דברי הימים ב כט, כה-ל), ובימי יאשיהו (שם לה, טו).   

הסדרה פותחת בזיכרונות הקשים ובתפילות מתקופת המלחמות והכיסופים דווקא בעת העלייה לרגל אל "בית א-להים בקול רִנה ותודה המון חוגג" (מב, ה), וחותמת ב"מזמור לאסף" (נ), שמדגיש את הכוונה הטהורה בעת הקרבת  זבחים, שא-להים אינו זקוק להם כלל, ורק הלב הטהור הוא הרצוי לפניו, ודווקא בזבח התודה.

בסדרה זו, אנו פוגשים, לראשונה בספר תהלים, תיאורים של "בית א-להים"בנוי, "ציון מִכְלַל יֹפי" (נ, ב) בשיא תפארתה, מלכים באים אליה (מה; מח), ו"המון חוגג" במזבח. בעוד מזמורי "מַשְׂכִּיל" מבקשים בשיר של עומק  ומחשבה איך להיות ראויים לכל העושר הזה לבל יאבד, מזמור אחד לפחות (מד) כבר מתאר גם את הפער העמוק בין סיפורי אבותינו לבין עומק הבושה, כאשר אויב משתלט על ציון, וא-להים הופך את עירו "חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו..." (מד, יד-יז).
___________________________

הראשון ששאל בתמיהה גדולה על הפער בין מה שסיפרו לנו אבותינו, לבין ההשפלה הזועקת ממצבנו, היה גדעון (שופטים ו. יג-טז) -
...וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ?
וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת?
וְאַיֵּה כָל נִפְלְאוֹתָיו
אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר:
הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' -
וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה', וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן?!

זעקת גדעון הפכה פתח לישועת ישראל ברוח ה' עליו, בדומה למשה -
כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ -
וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד.

הרב יעקב מדן סבור, שמזמורי מב-מד חוברו על רקע חורבן שילה, שכלל גם שבויים רבים, ואילו אני קורא במזמור את ההשתלטות האשורית וההגליות ("וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ"), בימי אחז וחזקיהו (בדומה למזמורים עז ופט).

אבל חורבן ירושלים (כמתואר במזמורי עד ועט), אין במזמור מד

באדיבות אתר 929