מתברר שלפני כותב דברי-הימים היו רשימות יוחסין וספרים רבים, שאינם ידועים לנו משום מקור אחר
לשם 'יעקב' על כל משמעיו בעקבות הסיפור בבראשית, אין כאן שום מקום - "בני יצחק עשו וישראל" (א, לד), ובני ישראל הם 12 השבטים, אבל בלי שום רמז לירידה למצרים, ולא ליציאה ממנה; הפרק פותח בסידור ייחודי של בני ישראל - 6 בני לאה כסדר הולדתם (כמו בבראשית מו, ובתחילת שמות), אבל ב-6 האחרים, בני בלהה פותחים שלשות - "דן, יוסף ובנימִן - נפתלי, גד ואשר".
כאן מגיעה עוד הכרעה חשובה - פותחים ב"בני יהודה", כי רק ממנו "שבט... ומחֹקֵק", אבל בברכת יעקב (בראשית מט), ובמפקדים במדבר (א; כו) נשמר לבני ראובן מקום הפתיחה כבכור, ובדברי-הימים "בני יהודה" פותחים (כמו בסדר הדגלים, במדבר ב; ז; י) גם ברשימות היחס.
מסיפור בניו של יהודה (בראשית לח) מופיעים בקיצור רק שני פסוקים על "בת שוּעַ הכנענית"; על שהיה "עֵר בכור יהודה, רַע בעיני ה', וימיתהו; ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח...".
אך הנה מתברר, שלפני כותב דברי-הימים היו רשימות יוחסין וספרים רבים, שאינם ידועים לנו משום מקור אחר!
מידי פעם אנו מזהים ציטוטים מוכרים בשינויים קלים ולעיתים מפתיעים, למשל, מספר יהושע (ז, א) - "עָכָן בן כרמי בן זַבְדי בן זרח", הוא "עָכָר עוֹכֵר ישראל אשר מָעַל בחֵרֶם" מ"בני כרמי", ו"זַבְדי" הוא אולי "זִמְרי" (ב, ו). ועוד: "איתן והֵימָן וכַלְכֹּל ודָרַע" מ"בני זרח" בן יהודה, הם משפחות של משוררים וחכמי משל שנזכרו כשמות מופת לדורות בהשוואה של חכמת שלמה, שהחכים "מכל האדם, מאיתן האֶזרָחי (=הזַרְחי), והֵימָן וכַלְכֹּל ודַרְדַע בני מָחוֹל (=מלחינים ומנגנים; מלכים-א ה, יא).
מתקרבים ליעד - לרשימת בני פרץ מסוף מגילת רות, נוספו שמות בני ישי, שרק 3 הראשונים נזכרו בסיפור המלכת דוד (שמואל-א טז), ונזכרו קרובי דוד החשובים "בני צרויה, אבשי ויואב ועשה-אל", ו"עמשא" בן "יתר הישמעאלי",[1] בהשמטת הסיפורים!
לעומת הסיפורים שהושמטו אנו מגלים רמזים לסיפורים בלתי ידועים -
"כָּלֵב" היה שם נפוץ בשבט יהודה, ו"בצלאל בן אוּרי בן חוּר" (שמות לא, ב) בונה המשכן, היה צאצא של כָּלֵב בן חצרון ואֶפרָת - אותו "חצרון" גם לקח לאשה נוספת את "בת מכיר אבי גלעד" משבט מנשה, וכך היו "חות יאיר" בן מנשה, וערים רבות בגלעד ובבשן, משותפות לשבט מנשה עם שבט יהודה, בנוסף לשמות רבים של מייסדי כפרים וערים בנחלת יהודה עצמה, מתקוע וחברון, זיף ומרשה, בית-צור ובית-לחם, עד קרית-יערים, צרעה ואשתאול (שבנחלת דן), בהן נוצרו כנראה קשרי נישואין בין בני דן לבני יהודה.
---------------------------------------------------
[1] בשמואל (ב יז, כה) הוא נקרא "יתרא הישראלי", ובוודאי חבוי כאן סיפור שלא סופר; ורד"ק(שם) הביא בשם אביו, שהיה גר בין הישמעאלים וקראו לו "הישראלי", וכשבא לארץ, קראו לו "הישמעאלי" (כמו שמדברים אצלנו על עולים חדשים).