על רקע המעמד המרשים של חנוכת הצלם בתחילת הפרק, בולט המהפך הגדול שמתרחש לאחר נס ההצלה - הצלם נשכח וכולם מכירים במלכותו של ה'. 

 

אחרי שבפרק א' עמדו הנערים בניסיון של הימנעות מאכילת מאכלות אסורים, בפרק ג' הם נדרשים לעמוד בניסיון של הימנעות מהשתחויה לצלם. שוב לפנינו אתוס יהודי מכונן, ששירת את מרדכי היהודי, החשמונאים, חנה ושבעת בניה, רבי אמנון ממגנצא, ועוד רבים וטובים בכל הדורות. לצערנו, לא תמיד הסיפורים הסתיימו בטוב, אבל הסיפור הדניאלי הסתיים בטוב מאוד מאוד.

המְספר ביקש להעצים ככל האפשר את גודל המאורע. תחילה הגדיל בתיאורו של הצלם שגובהו שישים אמות. לאחר מכן, העצים עד מאוד את ההתרגשות מסביב לטקס חנוכת הצלם וההשתחויה בציבור. הוא פרט פעמיים את רשימת הנכבדים המוזמנים: "אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא" (ג) ועל הרכב התזמורת המלווה את המעמד רב הרושם חזר שלוש פעמים: "קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא" (ה) .

כנגד זה, הוא מעצים גם את האירוע הנגדי, השלכת היהודים לכבשן האש. הוא מתאר את עוצמת ההיסק של הכבשן, וגם את היהודים המושלכים הוא מתאר כלבושים בגדי חג מרשימים: "כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן" (כא) .

כגודל המעמד כך גודל המהפך. בהתרחש נס ההצלה הפלאי מתהפך המעמד החגיגי, רשימת הנכבדים נזכרת שוב בפירוט, אלא שהפעם כולם מתפעמים מאלקי ישראל. הצלם המפואר נשכח, והפסנתרים מנגנים סימפוניה לבורא העולם ולעבדיו הנאמנים.