סופה של שחיתות

"כי הִנֵה האדון ה' צ-באות
מֵסיר מירושלִַם ומיהודה...
גִבּור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקֹסֵם וזָקֵן;
שַׂר חמִשים וּנְשׂוּא פָנים…" (א-ג)

בהמשך לפרשת המלך (ב'), הנביא מתאר את כישלון ההנהגה כולה בימיו. לא רק המלך כי גם "שופט ונביא"*, ואפילו קוסמים (שנזכרו בפרשת הנביא; דברים י"ח, י-טו), וזקנים שהיו מנהיגי העם בימי המדבר וההתנחלות - כולם הכזיבו. יחד עם כל היועצים ולוחשי העצות מאחורי הקלעים של ימי המלוכה.

הזקנים והשופטים אף יעמדו לדין לפני ה', על שלקחו לעצמם כל מה שמגיע לעניים עד כדי 'ביעור הכרם' (יד). וכבר כאן נרמז משל 'הכרם' (="בית ישראל ואיש יהודה"; ה', ז). ה' יסיר את כל ההנהגה הזאת, ותשתרר אנרכיה. "ונתתי נערים שָׂרֵיהֶם, ו(אנשי) תַעֲלוּלים יִמְשְלוּ בָם" (ד);

בתיאור נפילתן של "בנות ציון" היפהפיות (טז-כו) מגיעה הדרשה בספר דברים לשיא, עם ההיפוך של "אֵשֶת יְפַת תֹאַר" (דברים כ"א, י-יד). בספר דברים השבויה היא נכרית, הצבא הישראלי ינצח, כי יִתֵן אותו "ה' א-להיך בידך" (שם, י) – השבויה הנכרית תשב בביתך אֲבֵלה על הוריה, ואחרי חודש תהיה "לְךָ לאִשה" (שם, יג).

והנה בנבואת ישעיהו, יסיר ה' "את תפארת" הנשים מיהודה, ויושיב אותן לארץ אֲבֵלות על האנשים שלהן שייפלו במלחמה, ושבע נשים יחפשו להן איש שלא יפרנס, והן יעבדו לפרנסתן, "רק יִקָרֵא שִמךָ עלינו אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (ד', א).

התיאור המפורט של כל בגדי הנשים ותכשיטיהן, לא משאיר כל ספק – מדובר בתקופת הזוהר והעושר, ההצלחה וההשחתה – ימי עוזיהו.

________________________________

*שבסתירה ברורה לאקסיומות ביקורת המקרא, ספר דברים, פרשיות המלך והשופטים, הנביא והזקנים ופרשיות המלחמה, היה שגור בפי ישעיהו ושומעיו לפי הסדר, בירושלים בימי עוזיהו.

באדיבות אתר 929