סוף סוף נחמה

בפרקים מ' עד מ"ט יש קריאת "נחמו נחמו עמי" (מ', א) ונבואות גאולה, תוך כדי ויכוח עמוק וקשה: האמינו לי! אני ואין עוד! למה לכם פסילים שאינם עושים דבר, ועל חֶצְיָם אַתֶם אופים ומבשלים?
בפרקים נ' עד נ"ט יש נבואות גאולה ותשובה, תוך כדי תיאורים מזעזעים של הוצאת 'עבד ה'' להורג, שפיכת דם נקי, עבודת אלילים נתעבת עם הקרבת בנים למוֹלֶך.
בפרקים ס' עד ס"ב יש סוף סוף תיאורי נחמה וישועה שופעים ומלאים, בשירה נלהבת. מה קרה?

בפרקי הנקם והחורבן (ס"א; ס"ג-ס"ד) נְגַלֶה תשובה נוראה – חורבן גמור ושממה בציון ובירושלים. כשהחורבן מגיע לשיאו, גם הנחמה עולה לשיאים, כי רק חזיון העתיד המופלא יכול לתת כוח להחזיק מעמד – "...לַאֲבֵלֵי ציון, לתת להם פְּאֵר תחת אֵפֶר" (ס"א, ג). כך גם בנבואות הנחמה של ירמיהו (ל' עד ל"ג), שנאמרו ממש על סף החורבן.

אנחנו זוכים כיום לראות הרבה מפרקי נחמה אלו, יותר מבכל ימי בית שני, ועדיין החזון הזה גדול מכל מציאות מוכרת:

"כי הִנֵה החֹשך יְכַסֶה ארץ,
וַעֲרָפֶל לְאֻמים –
ועָלַיִךְ יִזרַח ה',
וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאֶה...
שְׂאי סביב עֵינַיִךְ וּרְאי
כֻּלָם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ,
בָּנַיִךְ מֵרחוק יָבֹאוּ… (ס', ב-ד).

כל סוחרי הגויים יביאו את בני ובנות ציון בשיירות מכל העולם, כשי לה' לבית תפארתו יביאו עמהם מתנות זהב וכסף למזבח, ואוצרות גויים יכנסו יומם ולילה בשערי ירושלים:

"כי הגוי והממלכה אשר לא יַעַבְדוּךְ
יֹאבֵדוּ – והגוים (האלה) חָרֹב יֶחֱרָבוּ...
והלכו אֵלַיִךְ שְחוֹחַ בני מְעַנַיִךְ,
והִשתַחווּ על כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כל מְנַאֲצָיִךְ,
וקראו לך עיר ה' – ציון קְדוֹש ישראל" (ס', יב-יד).

באדיבות אתר 929