בניגוד לברכות יעקב שם השבטים מסודרים לפי סדר לידתם כראוי לברכות אב לבניו הרי שבברכותיו של משה לא ברור הסדר כלל. דומה שכיוון שמדובר בערב הכניסה לארץ ראה משה לנכון לסדר את הברכות לפי סדר הנחלות.
ברכה לראובן
ברכות משה פותחות בשבט ראובן לא מפני שהוא הבכור אלא מפני שהוא היה הראשון ליטול נחלה, כמסופר בבמדבר פרק ל"ב.
אחרי הברכה לשבט ראובן היה מקום לצפות לברכה לשבט גד, שאף אליו באה נחלתו בעבר הירדן מזרחה. אך מכיוון שבני לאה ובני רחל מופרדים בברכות מבני השפחות, 'הוזז' שבט גד ממקומו (ומכל מקום מובן כעת מדוע קדם גד לדן בתוך קבוצת בני השפחות, אף על פי שדן מבוגר יותר: כיוון שנטל נחלה לפני שבט דן!).
יהודה בראש
אחרי 'הדילוג' על גד מופיעה הברכה לשבט יהודה, שהיה השבט הראשון שכבש בהצלחה את נחלתו (יהושע י"ד-ט"ו ושופטים א', א-טו).
פתרון עבור שמעון
אחרי הברכה לשבט יהודה משה מתקדם צפונה (לפי הנחלות) דרך בנימין לאפרים ומנשה (על מיקומו של שבט לוי נעמוד בהמשך) . כעת ניתן אולי להבין את פשר 'הדילוג' על שבט שמעון, שנחלתו מובלעת בגבולות נחלת יהודה (עיין יהושע י"ט, א, ט. גם רש"י בפרקנו [ז] מביא בשם המדרש כי ברכת שמעון רמוזה בברכת שבט יהודה).
מיקומו של שבט לוי בסדר הברכות
לפני הברכה לשבט בנימין מופיעה הברכה לשבט לוי. מדוע בכלל נכלל שבט לוי - שאינו נוחל בארץ - בין השבטים המתברכים? התשובה היא שלשבט לוי יש נחלה - "ה' הוא נחלתו" (י"ח, ב); שבט לוי עתיד לשרת בבית המקדש, שעתיד להיבנות בין נחלות יהודה ובנימין, ועל כן באה ברכתו בין ברכותיהם!
יוסף והשומרון / יששכר וזבולון
כמו שציינו קודם משה ממשיך להתקדם צפונה לשבטי יוסף, אפרים ומנשה, שנחלתם משתרעת בין הים ובין הירדן וכוללת את כל הרי השומרון. צפונית לשבטי יוסף שוכנים יששכר וזבולון - זבולון ממערב ויששכר ממזרח. אמנם אין כל סיבה גאוגרפית להקדים את זבולון לאחיו הגדול יותר יששכר, וייתכן שמשה פשוט נוהג כפי שנהג יעקב בשעתו בברכותיו לשבטים.
בני השפחות
משה מברך את בני השפחות רק לאחר שסיים לברך את בני לאה ורחל. גם ברכות בני השפחות באות כסדר הנחלות: ראשון גד, שנטל את נחלתו בעבר הירדן; אחריו דן ונפתלי, שנחלותיהם שוכנות מצפון לנחלות יששכר וזבולון; ואחרון אשר, שישב לאורך הגבול הצפוני של ארץ ישראל (כיום דרום לבנון).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון