סגירת מעגל

פסקת הסיום של ספר במדבר קובעת שמערכת החלוקה לשבטים תעמוד בעינה גם אחרי שיעברו בני ישראל את הירדן ויחיו בארץ ישראל. מבחינה זו, המשא ומתן שבין משה וראשי שבט יוסף הולם ביותר את חתימת הספר. במפקד הראשון בתחילת במדבר, מניין כל אדם ואדם במסגרת שבטית נועד להדגיש את החשיבות של עצמאות כל שבט ושבט יחד עם המיוחדות של כל אדם ואדם. התורה מבקשת לשמר הן את הייחוד האישי והן את הזהות השבטית כהעדפה של הרמוניה על פני אחידות. רעיון זה נשנה בפסקת הסיום של ספר במדבר, כאשר בני ישראל מתכוננים לחצות את הירדן. במסגרת דיון פרטי הנובע מהתנגשות בין זכויות אישיות (של בנות צלפחד) ובין זכויות שבטיות (של בני מנשה) שבה התורה ומדגישה את החשיבות של העצמאות האישית מצד אחד ושל סמכות השבט מצד שני.
ברם, ייתכן שיש סיבה נוספת לבחירת הפרשייה הזו לחתימת הספר. התורה מדגישה שראשי השבט הם משבטו של יוסף, ויותר מכך - יש גם משמעות לביטוי "בן מכיר בן מנשה" (א). את בני מכיר בן מנשה פגשנו לראשונה בסוף ספר בראשית:
"וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים, גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף"  (בראשית נ', כג).
לדעת רש"י, יוסף סייע לגדל את נינו. ילדותם של בני מכיר הייתה, אם כן, עוד לפני שעבוד מצרים, ותמונתם של גלעד ואחיו המשחקים על ברכי אבי-סבם היא בעצם סצנת הסיום של סיפורם של בני ישראל במצרים לפני השעבוד. מיד לאחר הסצנה הפסטורלית הזו מת יוסף, ובפיו בשורה מבשרת רעות ומעוררת תקווה כאחד:
"פָּקֹד יִפְקֹד אֱ‑לֹהִים אֶתְכֶם"  (שם, כה).
ייתכן שהעיסוק ביוסף במסגרת הדיון במשפחת גלעד בן מכיר בן מנשה נועד ללמד על סגירת מעגל: צאצאיו של גלעד, שהשתעשע על ברכי יוסף, ניצבים כעת בערבות מואב, ערב הכניסה לארץ ישראל. ראשי האבות למשפחת בני גלעד, אשר שמע באוזניו את הנבואה "פָּקֹד יִפְקֹד אֱ‑לֹהִים אֶתְכֶם", מוכנים עתה להשתתף בהתגשמותה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון