בפרק ט' פותח איוב במונולוג קשה שמתכתב עם טענותיהם של אליפז ובלדד. הוא מתאר את גדלותו וגבורתו של האל אך המסר שלו הוא אחר – כוחו של האל להרס ולא לבניין, ועם כל כוחו קיים נתק בינו ובין הארץ. בשלב הזה מתפרצת מתוכו של איוב התודעה כי כנראה שחרר ה' את עצמו מהארץ ו"ארץ נתנה ביד רשע" (כד) – ביד השטן שעושה בה כרצונו. רק כך אפשר להבין את המציאות הבלתי נתפסת.
באדיבות אתר 929