נקודת המפנה

בסוף הפרק הקודם (כ"ה) מצווה הקב"ה על משה לנקום את נקמת עם ישראל מאת המדיינים. היינו מצפים לראות את תיאור המלחמה בצמוד לכך, אולם במקום זאת נכנסות כמה פרשיות שאינן קשורות כלל לעניין, ויש הרגשה שהתורה קטעה במכוון את הסיפור של המלחמה במדין. מדוע?

כדי לענות על שאלה זו, נחלק תחילה את שש הפרשיות 'הקוטעות' לשתי קבוצות עיקריות:

קבוצה 1) - הכנות לכניסה לארץ: א. מפקד הנחלות; ב. בנות צלפחד; ג. פטירת משה; ד. העברת המנהיגות ליהושע.
קבוצה 2) - מצוות השייכות לספר ויקרא: ה. תמידים ומוספים; ו. דיני נדרים.

קבוצה 1, כפי שהראינו לעיל, 'שייכת' בעצם לפרשת מסעי, יחד עם שאר הציוויים הקשורים לכיבוש הארץ: גבולות הארץ, הנשיאים, ערי הלוויים וערי המקלט וכו'.
קבוצה 2, העוסקת בקרבנות וכיו"ב נראית אמנם כשייכת לספר ויקרא, אך מצאנו בספר במדבר פרשיות נוספות העוסקות בקרבנות וקדשים, מצד שהיה להן קשר רעיוני להתרחשויות בסיפור.

ספר במדבר מספר את סיפור מסעם של בני ישראל מהר סיני לארץ כנען. לו התנהל הכול כמתוכנן, היו יוצאי מצרים יורשים את הארץ שבועות מספר ממתן תורה. בגלל מקרים שונים של מרידות ועונשים חלו שיבושים בתכנית. למעשה, כל חלקו האמצעי של ספר במדבר מאופיין במרידות, עונשים ומוות. אך המגפה שהכתה בבני ישראל לאחר החטא בבנות מדין משמשת נקודת מפנה בסיפור מכוח היותה המגפה האחרונה. חטא בנות מדין הוא החטא האחרון של בני ישראל בתורה, והעונש עליו הוא העונש האחרון לפני הכניסה לארץ. ולפיכך הניצולים מהמגפה הזו הם בעצם אלה ששרדו את ארבעים שנות המדבר, והם שעתידים לרשת את הארץ.  

לכן אפשר להסביר שהתורה כותבת דווקא כאן את מפקד הנחלות, כדי להדגיש ולציין שהאירועים הטרגיים של ספר במדבר הסתיימו, ומכאן ואילך סלולה הדרך לכיבוש הארץ.

באופן דומה מתקשרות לכאן גם פרשיות מותו של משה והעברת המנהיגות ליהושע (פרשיות ג וד): מוקד המפקד הוא כיבוש הארץ, אשר עתיד להתבצע על ידי יהושע.
הדבר נכון גם לגבי פרשיית הקורבנות-קרבן התמיד משקף את הקשר המיוחד בין ה' לבין בני ישראל, וקשר זה חייב להתגבש ולהיקבע בתודעה ערב כיבוש הארץ.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון