ספר דברי הימים נלחם על הזיכרון של בית דוד, ועל ברית ה' עם דוד למלכות עולם בירושלים, לבל יישכחו.
כאן אנו מגיעים ליעד העיקרי, שושלת בית דוד. אחרי רשימת בני דוד[1] הידועה לנו מספר שמואל (-ב ג, ב-ה; ה, יד-טו; ושני שמות נוספו בדברי-הימים), מופיעה השושלת המלכותית מדור לדור:
שלמה בן דוד
"ובן שלמה רחבעם,
אֲבִיָה בנו,
אָסָא בנו,
יהושפט בנו,
יורם בנו,
אחזיהו בנו,[2]
יואש בנו,
אמציהו בנו,
עזריה בנו,
יותם בנו,
אחז בנו,
חזקיהו בנו,
מנשה בנו,
אָמוֹן בנו,
יֹאשיהו בנו,
ובני יֹאשיהו...", (4)
18 דורות מדוד עד יאשיהו, ורשימת צאצאים מפורטת יש רק לדוד, וליאשיהו, שאחריו החלה הנפילה אל הגלות והחורבן!
מתוך הרשימה, אפשר להצביע על המשך השושלת – יהויקים – יְכָנְיה (=יהויכין) – אַסִּר – שאלתיאל – פְּדָיה – זְרֻבבל! אבל ספרי היוחסין מגיעים עד "בני אֶלְיוֹעֵינַי", עוד 7 או 10 דורות אחרי זְרֻבבל (בן פדיה) בן שאלתיאל (ג', יז-כד) מבית דוד, שבנה מחדש את בית המקדש (השני); מכאן ברור, שהספר נחתם באמת בעומק ימי הבית השני, הרבה אחרי סיומו הסיפורי (בהצהרת כורש), והוא באמת חותם את תקופת התנך (יחד עם עזרא ונחמיה ודניאל).
וכאן חבויה המטרה העיקרית של הספר כולו. בתקופה בה נכתב הספר נעלם בית דוד מהנהגת יהודה וירושלים, כי אחרי זרובבל לא היו עוד מנהיגים מבית דוד, והשאלה הגדולה היא: מדוע? האם הממלכה הפרסית חששה מבית דוד, ומניסיונות לחזור לממלכה עצמאית (כפי שנראה מכתבי השטנה בספר עזרא, פרקים ד' וה')?
אנחנו יודעים מעט מאד על התקופה, מֵעבר למתואר ברמזים בספרי עזרא ונחמיה, אבל עצם הכתיבה של דברי-הימים מלמדת משהו חשוב מאד: הכותב נלחם על הזיכרון של בית דוד, ועל ברית ה' עם דוד למלכות עולם בירושלים, לבל יישכחו.
המאבק המרכזי של ספר דברי-הימים להציב את הבטחת ה' לדוד וביתו כעמוד מרכזי בזיכרון ובתודעה של היהודים לדורות, הצליח בצורה מדהימה, כפי שמעידה התפילה היהודית על 'צמח דוד'.
_______________
[1] "כלאב" בן אביגיל, שהייתה "אשת נבל הכרמלי" (שמואל-ב ג', ג), רומז גם הוא על סיפור שלא סופר, ובפרקנו הוא נקרא "דניאל לאביגיל הכרמלית" (ג', א) בהשמטת שמו של נבל; וראו רש"י ורד"ק בפירושם לשמואל (שם).
[2] הרוצחת בת אחאב, לא ייזכר שמה!