נפש האדם בדמו

פרטי הדינים של היולדת מצטרפים למארג של דינים שמהם אנו למדים כי נפש האדם מצויה בדמו. קיימות בידינו עדויות מלפני אלפי שנים כי גם בתרבויות אחרות הכירו בני-אדם כי כוחות החיים והמוות מצויים בדם. התעודות ממארי (תעודות שנמצאו במארי, השוכנת על חוף נהר פרת) מלמדות כי נשים בימי המחזור הורחקו מהארמון, בשל "עוצמת האלים שבארמון", ואף בשגרה נעדרו מעבודתן בימים אלו בכל חודש; ואילו אצל החיתים לוותה כל לידה בטקס היטהרות לרך הנולד. התורה בפסוקים שבפרקנו מדגישה את הרחקת היולדת מהמקדש דווקא אחרי לידה: "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ" (ד). 

נראה כי בבסיס עומדת כאן ההנחה כי יש עוצמות בדם על כל מופעיו, ולא ראוי להתעלם מהכוחות המלווים את קיומו ואף את יציאתו מהגוף. אמנם, מפתיע כי דווקא לאחר שהוסיפה היולדת מגופה חיים חדשים לעולם, מורחקת היא מהמקדש בשל הדם שמלווה את ההולדה. בקריאת הפסוקים נותרת תמיהה זו ללא מענה.

ואולי העוצמה והחסד שבהם כרוכה הלידה מצריכים בידול, וביסוס של האם לצד היצירה הא-לוהית החדשה העצמאית בכוחותיה, בנפשה ובדמה לפני החזרה למקדש והמפגש עם הכוחות הא-לוהיים השוכנים בתוכו.

קיומו של הדם בגופנו מאפשר חיים, חיים פיזיים ורוחניים. אין זה מקרי שגם עתה, בשנים שבהם חוקרים מצליחים ליצור חלופות לאיברים רבים בגוף, אין תחליף לתרומת דם. שום מעבדה לא יכולה ליצר את נפש האדם כי נפשנו בדמנו היא. 

באדיבות אתר 929