נפלא כאן, נורא כאן

רגע לפני שמסיימים את ספר יהושע, מצייר הכתוב תמונה אידאלית: "וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם... לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא" (כא, מא-מג). התמונה איננה אקראית והיא אף חוזרת בדברי הפרדה של יהושע בפרק כד: "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים" (כד, יג),  "וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ" (כד, יח).

האמנם המצב ההיסטורי הוא כזה? הפרקים המקדימים בספר יהושע, ואף הפרקים הבאים בספר שופטים מדגימים מציאות הפוכה. הקשיים בהתנחלות של העם בארצו אינם פוסקים והמלחמות הן עקובות מדם בתוך הבית פנימה וגם עם עמי הארץ שנוכחים בכל גזרה.

נראה, כי לו היינו צריכים לצייר את המצב הריאלי שלנו במדינת ישראל היום, היינו יכולים גם אנחנו כאן לחתום על שני תיאורים מנוגדים כל כך. הארץ ניתנה לנו, ואנחנו יושבים בה במספרים שלא ישבנו בה אלפיים שנה. האויבים שלנו מסביב מתקשים לעמוד בפנינו והערים בנויות לתפארת. הצצה חטופה אצל השכנים מעידה עד כמה טוב כאן. אולם מאידך גם המציאות המתמשכת של מלחמות בין שבטים בעם, ועם השכנים באזור היא מנת חלקנו. מלווה בדם ובכאב. תושבים במדינה חיים תחת איום בטחוני ועם מצוקה כלכלית יומיומית.

אין תיאור אחד נכון. לא אז ולא היום. לחיים מישורים שונים ומנוגדים. והרבה תלוי בעיני המתבונן.

בסיומו של ספר יהושע אנחנו מתבקשים, יותר מפעם אחת, לבחור בתיאור שבו הקשר שבין ה' ובית ישראל מביא לשלום ולשלוה.

באדיבות אתר 929