נַחוּם נשא את חזון הנחמה על יהודה לקראת חורבן נינוֵה ונפילת אשור, ואילו ישעיהו נשא את אותן המילים על ציון וירושלים. שני מקרים של חזון גדול, שהתממש רק בחלקו.
ברור למדי זמנו של נַחוּם, הנביא מאֶלקוֹש (כנראה, בגליל), אשר חזה על חורבן נינוֵה בירת האימפריה האשורית - זו חרבה בסוף ימי יאשיהו (612 לפנה"ס). השפה והסגנון שלו קרובים לאלה של ישעיהו, והוא אחד העדים – נוסף למיכה, צפניה וחבקוק, שהיו לישעיהו נביאים ממשיכי סגנון ודרך.
והנה ההקבלה המפורשת בין נחמות (תלמידי) ישעיהו, לבין מַשָׂא נַחוּם:
"הנה על ההרים
רגלי מבשר
משמיע שלום;
חגי יהודה חַגַיִךְ,
שַלמי נְדָרַיִךְ,
כי לא יוסיף עוד לַעֲבָר בָּךְ בְּליַעַל,
כֻּלֹה נִכְרָת" (נחום ב', א)
"מה נָאווּ על ההרים
רגלי מבשר,
משמיע שלום
מבשר טוב
משמיע ישועה...
קול צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קול
יַחדָו יְרַנֵנוּ,
כי עַיִן בְּעַיִן יִראוּ
בְּשוּב ה' ציון..." (נ"ב, ז-ח)
נַחוּם נשא את חזון הנחמה על יהודה לקראת חורבן נינוֵה ונפילת אשור, ואילו (תלמיד) ישעיהו נשא את אותן המילים ואותו החזון על ציון וירושלים לקראת עליית פרס במקום בבל, בעודו מזכיר את מצרים ואת אשור (נ"ב, ד).
בשני המקרים מדובר בחזון גדול, שהתממש רק בחלקו. פסח יאשיהו (דברי הימים ב ל"ה) היה החג הגדול של יהודה מחזון נחום, כשלא חששו עוד ממסע כסנחריב, כי האויב האשורי רובו ככולו כבר נכרת.
נחמות (תלמיד) ישעיהו התקיימו בחלקן בעליית זרובבל, אולם קיבוץ גלויות מכל קצות הארץ לא התחולל אז (רק בימינו), וכבוד השכינה לא התגלה בבית השני, וגם לא "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני... כל אפסי ארץ" (נ"ב, י), כמו שקרה בירושלים במלחמת ששת הימים (בימינו), כשעולם שלם עמד כנדהם מול שחרור ואיחוד ירושלים בהפתעה גמורה. המציאות של אז הייתה "יום קְטַנוֹת" (זכריה ד', י) לעומת החזון הנבואי.
באדיבות אתר 929