נחלת בנימין

השלב השלישי בהתנחלות שבטי ישראל כבר התנהל מהמשכן שהוקם בשילֹה.

יהושע הוביל את המשך ההתנחלות מנחלת מנשה הגדולה (הר עיבל) דרומה, לעבר הרי אפרים ובנימין, שבחלקם הגדול היו מכוסים יער – "כי הר יהיה לך, [אף] כי יער הוא, ובֵרֵאתוֹ, והיה לך תֹצְאֹתָיו" (י"ז, יח) – ולעבר הרי הגליל, שאף הם היו מכוסים יער בחלקם הגדול.

המעבר לשילֹה ציין את הרמת הדגל להמשך ההתנחלות בעיקר על ההרים המיוערים, לעומת הרפיון המתפשט בשבעת השבטים, שישבו במחנות זמניים – "עד אָנָה אתם מִתְרַפִּים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' ..." (י"ח, ג).

יהושע דרש נציגות של 3 אנשים מכל שבט מִתְרַפֶּה, כדי להכין תכנית התיישבות חדשה ומעודכנת, שתיקח בחשבון את השבטים שכבר התיישבו – "יהודה יעמֹד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון" (שם, ה) – שבט בנימין ינחל באמצע, ביניהם.

מדוע?

נחלת בנימין בין יהודה לאפרים, מזכירה את המשכן (בספר במדבר), שדגל יהודה חנה ממזרחו ודגל אפרים (עם מנשה ובנימין) חנה ממערבו – רק הכיוונים התחלפו בארץ, נחלת יהודה מדרום, ונחלת אפרים מצפון. והנה אנו מוצאים (בפרק הבא) את נחלת דן ממערב לנחלת בנימין (י"ט, מ-מו), ואת נחלת ראובן ממזרח לירדן (י"ג, טו-כג), ואלה היו 4 ראשי הדגלים שהקיפו את המשכן במדבר.

בנימין, היחיד מבני יעקב שנולד בארץ, נחלתו נחשבה 'נחלת שכינה' בארץ (ראו מאמרי 'נחלת בנימין – נחלת שכינה', באתר שלי). רבים מהמקומות שנתקדשו לה' עד ירושלים (כולל) היו בנחלת בנימין, וכך ברכו משה בפירוש – "לבנימִן אמר: ידיד ה' יִשכֹּן לָבֶטַח עליו, חֹפֵף עליו כל היום, ובין כְּתֵפָיו שָכֵן" (דברים ל"ג, יב).

באדיבות אתר 929