מטרת הציוויים בפרקים ה'-ו' היא להשליך את תפקיד המשכן על החיים הרגילים והפשוטים של האדם אשר חי במחנה ישראל. גם אם הוא אינו בא להקריב קורבן לה', המשכן נוטל חלק פעיל בחייו, ושומר על שלמותם במעגלי החיים השונים, הן החברתיים, הן המשפחתיים והן האינדבדואליים.
בפרקים ה'-ו' מופיע קובץ מצוות העוסק בעניינים שונים: שילוח טמאים מן המחנה, אשם גזילות, אשה סוטה ונזיר. מדוע ציוויים אלו נאמרים דווקא כאן?
ההקשר הראשוני הוא הזיקה לעולם המשכן, המתבטאת ביכולת המשכן לשמור על חיים תקינים מחוץ למשכן, במחנה כולו. המשכן מאפשר כפרה במקרה של חטאים שאדם מעל כלפי חבירו, ומאפשר גם שמירה על שלמות התא המשפחתי.
במקביל, המשכן דורש שמירה מסוימת של טהרה בכל המחנה כולו, ולא רק לאלו הרוצים להתקרב למשכן, ומאפשר לאדם ישראלי פשוט, להתנהג ככהן. הביטוי המופיע לגבי נזיר: "כי נזר אלוהיו על ראשו" (ו', ז), מזכיר עד מאד את הביטוי שנאמר לגבי הכהן הגדול: "כי נזר שמן משחת אלהיו עליו" (ויקרא כ"א, יב). כלומר, המחנה כולו, ברמה הכללית, צריך לשמור על טהרה מסוימת, וכן ישנה אפשרות לאדם פרטי מישראל, לקבל על עצמו ציוויים מסוימים, אשר יקרבוהו למעמדו של הכהן הגדול.
מטרת הציוויים היא, אם כן, להשליך את תפקיד המשכן על החיים הרגילים והפשוטים של האדם אשר חי במחנה ישראל. גם אם הוא אינו בא להקריב קורבן לה', המשכן נוטל חלק פעיל בחייו, ושומר על שלמותם במעגלי החיים השונים, הן החברתיים, הן המשפחתיים והן האינדבדואליים.
ציוויים אלו מופיעים כאן, ערב המסע הארוך במדבר, בכדי לחדד את מקומו של המשכן בחיים היום-יום של האדם מישראל, במחנה אשר בו הוא גר בשעת הנדודים, וללמדנו על האופציות שהוא טומן בתוכו לשלמות החברה הישראלית, ולמימוש הציפיות הרוחניות של כל אדם גם אם איננו כהן!
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון