אמנם ה' מולך על כל העמים, אבל המזמור מתאר בסופו כיצד סביבו נאספים דווקא נאמניו: "נדיבי עמים נאספו" (י). אותם נדיבי עמים, בין אם מישראל ובין מאומות העולם, הם היקרים ביותר בעיני ריבונו של עולם והם הם שעליהם מושתת העולם.
טקס ההכתרה המתואר במזמורנו מתחולל בתרועה רמה:
"עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר" (ו)
וטקס זה מלווה בזמירות ובניגונים של שמחה המהדהדים בכל העולמות:
"זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ.
כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱ-לֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל" (ז-ח)
כאן לכאורה ניתן היה לסיים את המנון המלכות. אך הניגון שבמזמור עדיין לא תם והוא בא לידי ביטוי ייחודי דווקא לאחר שמתברר שה' מולך על כל הגויים ועל כל הממלכות, "מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם, אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ" (ט) - אמנם ה' מולך על כל העמים, אבל סביבו נאספים דווקא נאמניו: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (י).
מי הם אותם "נְדִיבֵי עַמִּים" שבהם חותם המזמור? דברים יקרים ונרגשים אומר על כך רש"י: "נדיבי עמים - שהתנדבו עצמם לטבוח [להיטבח] וליהרג על קדושת שמו". ולאור זאת מובן עד מאוד האזכור של "עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (י) - שהלך בדרכו של אברהם, אם כדברי המדרש על הירידה לכבשן האש בילדותו אם כדברי התורה על ההליכה לעקידה בזקנותו.
"נְדִיבֵי עַמִּים" אלה בין אם מישראל הם שאותם ניתן לכנות "עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם", ובין אם חסידי אומות העולם הם הנאספים אל ישראל ומבקשים לדבוק בדרכם – הרי הם יקרים יותר מכל בעיני ריבונו של עולם, והם הם "מָגִנֵּי אֶרֶץ" (י) שעליהם מושתת העולם.
ב"מָגִנֵּי אֶרֶץ" אלה ההולכים בדרכו של אברהם אבינו, אנו חותמים את הראשונה שבברכות שמונה עשרה - ברכת האבות במילים: "מגן אברהם", ומאירים בכך את התובנה העמוקה כי דווקא אברהם "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י״ז, ה) – ייעודו העליון לתקן עולם במלכות שדי "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י״ב, ג).
זוהי התודעה שאין גבוהה ממנה ועליה ראוי לשורר ברינה ובגילה: "כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה" (י)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929