נגד עבודת הפסילים הנבערת

בדיוק כמו בישעיהו (פרק מ"ד בעיקר), עם הקינה על החורבן הצפוי, ועם הייאוש הגדול מהאמונה בה' ובבריתו עם ישראל, נדרש גם ירמיהו לאזהרת הרחקה מ"דרך הגוים... ומֵאֹתוֹת השמים", ולמאבק נגד סגידה הזויה של יהודים לפסילי עץ מצופים זהב, שאינם הולכים ואינם מדברים (ב-ה).

"אל תיראו מהם כי לא יָרֵעוּ,
וגם הֵיטיב אין אוֹתָם" (ה);

כאן בא חידוש רעיוני מרתק – גם הגויים הסוגדים לאליליהם מבינים ויודעים, שפסיליהם אינם רואים ואינם שומעים, והם גם יודעים כולם על 'א-ל עליון', ששולט בכל. אפילו הזיהוי של "ה' א-ל עליון, קֹנֵה (=יוצר) שמים וארץ" (כדברי אברהם; בראשית י"ד, כב) כבר נודע בעולם, ויסודות האמונה הישראלית כבר מתפרסמים בין "חכמי הגוים"; רק הפסילות הנבערה עדיין מתנהלת כאילו הפסילים "מייצגים".

ודווקא לעת הזאת נמשכים יהודים מיואשים אחרי ההבל הזה, שהעולם כולו קרוב להשתחרר ממנו (ו-ח):
"מֵאֵין כמוך ה'
גדול אתה וגדול שמך בגבורה;
מי לא יִרָאֲךָ מלך הגוים כי לך יָאָתָה (=מלוכה),
כי בכל חַכמֵי הגוים ובכל מַלכוּתָם, מֵאֵין כמוך;
וּבְאַחַת יִבְעָרוּ ויִכְסָלוּ –
מוּסַר הֲבָלים עץ הוא"...

בפרק החותם את המסכת הראשונה של "דברי ירמיהו" (פרקים ב' עד י'), פנה הנביא גם אל יהודים שכבר גלו לארצות דוברות ארמית, וכמו שלח איגרת ראשונה* לגולה (יא):

"כִּדְנָה תֵאְמרוּן לְהוֹם (כך תאמרו לעובדי הפסילים) –
אֱלָהַיָא דִי שְמַיָא ואַרְקָא לָא עֲבַדוּ (=אלילים אשר שמים וארץ לא עשו),
יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא, וּמִן תְחוֹת שְמַיָא אֵלֶה" (יאבדו מן הארץ, ומתחת השמים);
ההמשך בעברית (יב-טז), מסביר את תוכן ההצהרה בארמית.

_________________________

* איגרות נוספות שלח ירמיהו לגולה כמפורש בפרק כ"ט, ובסוף נ"א.

באדיבות אתר 929