נבואת ירמיהו - אז והיום

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ,
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,
בָּאתָ כְּלַּיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.
(סליחות, לאה גולדברג © הזכויות שמורות לספרית פועלים)

נבואותיו של ירמיהו לוקחות אותי אל אחת התקופות הקשות ביותר בתולדות עמנו. מבחינות מסוימות, אני חש, כי חורבנה הראשון של ירושלים נותר עד היום כפצע המסרב להגליד. רבות מתפילותינו ותקוותינו אשר ליוו אותנו בגלויות השונות, מנסות לרפא את שאבד לנו אי אז, לפני כאלפיים ושש מאות שנים.

בעיצומה של התקופה הגורלית ההיא, עמד ירמיהו, כוהן דחוי מהכפר ענתות, בבדידותו המזהרת והטראגית בין דבר האל לבין העם. כבר בפתח נבואותיו הוא מופיע כאדם הכבול בייעודו, על כתפיו השחוחות המשימה הנוראה "לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס" (י), ולהיות "לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת" (יח) כנגד ממלכת יהודה. עוצמת השבר של נבואת ירמיה, היא היותו כמו הלילה בשירה הנפלא של לאה גולדברג - מבט וחלון וראי עבור חברה אשר טמנה ראשה בחול, פוקח עיניהם של המסרבים לראות.

אני חושב על הנביא האמיץ והנרדף הזה, ומתמלא צער והערצה. כמה נוח היה לו, לירמיהו, להיכנע לנבואות הרוגע של מקהלת נביאי השקר. כמה פשוט היה לנחם את ההמון במילים רכות ועדינות, ולהיסחף אל אשליות העתיד המבטיח. כמה קל היה לצעוק יחד עם כולם "היכל ה', היכל ה', היכל ה'" (ז', ד).

וכך, בכרוניקה של כישלון ידוע מראש, מובלת לנגד עינינו ממלכת יהודה, על מלכה, על נתיניה ועל פשוטי עמה להתנגשות חזיתית עם האמת הבוערת בלבו של הנביא. האם היה סיכוי לתוצאה אחרת? האם בכלל היתה תקווה לעם ולארץ?

לבי אומר לי כי חופש הבחירה תמיד נמצא בידינו, ועתידנו אינו נקבע בידי גורל אדיש וקר. אילו רק היתה החברה ביהודה פחות דורסנית ויותר קשובה, פחות אחידה ויותר מאוחדת, אולי היה גורלנו שונה.

אני מאמין, כי גם היום מהדהד קולו של הנביא בין שברי ירושלים הקדומה. הוא עדיין קורא לנו להיטיב לראות כי מתחת למציאות הפוליטית והמדינית, רוחשת מציאות אחרת. מציאות חברתית ותרבותית, מציאות אישית ואנושית. מתוך הכאב והחורבן, הוא מוסיף להשמיע לנו כי קיים עדיין אמון בעם המיוחד הזה, ועדיין יש תקוה.

אני מתפלל שיחד עם מילותיו הנוקבות של ירמיהו, איש האמת הכואבת, נזכה גם לתקן ולרפא ולהביא להתגשמות נבואות נחמותיו: "כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם. וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (ל', יח)

באדיבות אתר 929