נבואת ה"מַשָּׂא" חוזרת לסיבוב אחרון

פרקי ט-י הם נבואה אחת, אבל כל פרקי זכריה האחרונים מציבים חידה קשה*. נבואות ה"מַשָּׂא", שמות העמים ("ארץ חַדְרָך"; אפרים; אשור ומצרים), הסגנון, והרעיונות המשיחיים מתאימים לדור ישעיהו-חזקיהו, או לתקופת מנשה-יאשיהו; אכן חוקרים רבים זיהו כאן נבואות קדומות, אבל התקשו להסביר מדוע הן כתובות כאן.

נבואת ה"מַשָּׂא", שעיקריה הם עונש לרשעי הגויים וישועה לישראל, כבר נקלעה למשבר בדברי חבקוק, בעליית הכשדים, ומְצַטְטֶיהָ כבר הוכרזו לנביאי-שקר בפי ירמיהו (כג, לג-מ) בימי החורבן – מדוע היא חוזרת כאן, כנראה כעיבוד של נבואה קדומה?

יש מקום לסברה**, שהנביא "זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדוֹ" היה צאצא ל"זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ", מימי ישעיהו (ח', א-ב), ומסתבר, שהנביא מתחילת בית שני השתמש בנבואת "מַשָּׂא" עתיקה של אחד מאבות אבותיו, והתאים אותה לימיו.

שיבת ציון בהנהגת זְרֻבָּבֶל, נֵצֶר לבית דוד, עוררה מחדש את כל התקוות המשיחיות, והפער מול המציאות הדלה רק העצים את הצורך בהן. כך חזרה נבואת ה"מַשָּׂא" לסיבוב אחרון – מה שלא יתממש בימי בית שני, יתממש בגאולה השלמה.

המאורע המכריע המתואר בנבואה הוא מפלה ימית של צור, שתמוטט את ערי פלשת (ט, ג-ו). צור, בירת הסחר הימי, הוכתה כמה פעמים בידי מלכי אשור ובבל, אבל המכה המכרעת הונחתה ביד אלכסנדר מוקדון, שחיבר אותה ליבשה; זה יכול להתקשר להמשך הנבואה.

...וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן,
וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִבּוֹר (ט', יג);

בימי המלוכה החשמונאית גם הושגה שליטה יהודית משמעותית בערי פלשת (ט', ז), אבל אשדוד, אשקלון ועקרון הפכו לערים יהודיות רק במדינת ישראל.

___________________________

* ראו במבוא לזכריה בסדרת 'דעת מקרא'

** כך אני מבין את רבי עקיבא, מכות כד עמ' ב

באדיבות אתר 929