נבואת ישעיהו על מצרים התגשמה כמעט במלואה ועל כל פרטיה. כיום, אנו מחכים להתגשמות חלקה האחרון של הנבואה - נבואת המסילה - מסילה של שלום וברכה שתחבר את ישראל עם השכנים מצפון ומדרום.
בימי הנביא ישעיהו קשה היה להאמין שביום מן הימים מצרים תהפוך ממעצמה עולמית למדינה מובסת, מדינית, חברתית וכלכלית. דבר הנראה בימינו כמובן מאליו: "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה" (ב). מהפכת הקצינים, האביב הערבי, מובארכ במורסי, מורסי בא-סיסי. דורות רבים קודם לדורנו התקיימה גם הנבואה: "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם" (ד). בין האדונים הקשים ששלטו במצרים ניתן למנות את בית תלמי היווני, הרומים, הביזנטים, הערבים המוסלמים, הממלוכים, העותמאנים, נפוליאון והבריטים. היאור, אליל מצרים, אינו מהווה עוד מקור פרנסה עיקרי: "וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ... וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ, וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ" (ו–ח). הנילוס אמנם רחוק מהתייבשות ועדיין משמש מקור להשקיה ודייג, אבל תופעות הלוואי של סכר אסואן, הזיהום והשינוי במבנה הכלכלה העולמי, הפחיתו מאד מחשיבותו. שלא כבעת העתיקה, מצרים כבר אינה נחשבת למקור חכמה וידע עולמי: "אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ... נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן... הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם... ה' מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם ..." (יב–יד). אפילו הנבואה שביום מן הימים יהיה מזבח לה' בארץ מצרים (יט) התגשמה כבר בימי בית שני, במקדש יֵבּ. ואת בית הכנסת בקהיר והגניזה שנמצאה בו, אפשר לראות כסוג של "לאות ולעד לה' צבאות בארץ מצרים" (כ).
אנו מצפים עדיין להגשמת השלב האחרון של הנבואה, נבואת המסילה (כג). אמנם, מסילה ממצרים אשורה, הוקמה כבר בתקופת המנדט הבריטי, אולם בעת ההיא עדיין לא הייתה ישראל "שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ" (כד). מסילה של שלום וברכה (מלבי"ם, כג-כד), שתחבר את מדינת ישראל עם השכנים מצפון, יורשיה של האימפריה האשורית, ועם השכנים מדרום, מה שנותר מתפארתה של הממלכה המצרית, תשלים את הגשמת חזונו של הנביא ישעיהו עד תום. במהרה בימינו.