הנביא מנבא נבואה על ארץ רחוקה - ארץ צלצל כנפיים, ומציב לנו ייעוד לפרסם את דבר ה' ואמונתו בעולם. עלינו לעסוק בשיח תרבותי-רוחני גם עם מדינות רחוקות ממנו, כגון סין והודו. כבר היום אנו רואים שגם ממרחקים גיאוגרפיים ותרבותיים ניתן לדלות שי שיובל לה', ועוד חזון למועד.
ארץ צלצל כנפיים נמצאת במרחק רב מארץ ישראל. בימי ישעיהו רק עופות מרחיקי נדוד הגיעו משם לארץ ישראל. צלצל כנפיים כיום הם המטוסים ו"כלי גמא על פני מים" (ב), הם ספינות מכולות הענק, או נושאות מטוסים. בפרק הקודם, פרק י"ז, התמודד ישעיהו עם האויב הצפוני הקרוב אשר בדמשק. בפרק הנוכחי הוא מתייחס אל עם רחוק, שאינו נמצא בטווח המודעות של יושבי יהודה וירושלים.
מי שמתנבא על ארץ צלצל כנפיים צריך אורך נשימה וטווח ראיה רחב ממידותיו של אדם או אפילו של דור.
טלו לדוגמה את סין. מעצמה רחוקה, שכרגע אינה מטרידה אותנו כשכנותינו שבמזרח התיכון. האינטרס הסיני בישראל והישראלי בסין הוא כיום בעיקר כלכלי. אבל הנביא מציב לנו ייעוד אחר: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ג). הייעוד של עם ישראל ותפקידו בעולם הוא לפרסם את דבר ה' ואמונתו.
מה שמעניין את הנביא אינם הקשרים הכלכליים, או תועלת מדינית שתצמח לעם ישראל מהמפגש עם ארץ צלצל כנפיים. בעיניים נבואיות, הסיבה העיקרית לעסוק בלימודי מזרח-אסיה, אינה למטרות יבוא-יצוא של סחורות וטובין, אלא למטרות של שיח תרבותי-רוחני. שניים וחצי מיליארד בני אדם המאכלסים את סין והודו, הם אתגר רוחני לעם ה' ותורתו. אחרי שיוסרו מהם הזלזלים והנטישות (ה), יסולקו ההבטים השליליים של עבודה זרה הצומחים שם פרא, הם יהיו ל"גוי קו-קו" (ז) גוי שיש בו תקווה. תקווה שלעתיד לבוא מהם "יובל שי לה' צבאות" (ז). כבר היום אנו מזהים שאפילו ממרחקים גאוגרפיים ותרבותיים אלו ניתן לדלות שי, מתנות של רוח וחומר, שיובאו אל "מקום שֵׁם ה' צבאות, הר ציון" (ז). ועוד חזון למועד.