בנבואה הבטחות על פריחת המדבר, ריפוי בעלי המומים ודרך ישרה שתהיה לשבי ציון. ההבטחות מיועדות בעיקרן לשבי ציון אך הן גם מהוות הבטחה לכל הדורות.
שלוש הבטחות יש בנבואה: המדבר יפרח, החולים ובעלי המומים יתרפאו, בני ישראל ישובו אל ציון בדרך ישרה. ההבטחות אמורות בלשון כללית ורומזות שהגאולה העתידה תהיה דומה לגאולה ממצרים.
ההבטחות על פריחת המדבר משתמעות לפנים אחדות: במשמעותן העיקרית המדבר הוא בדרך העוברת מבבל אל ארץ ישראל, והוא יפרח כדי שתהא דרך נוחה ונעימה לשבי ציון, ויבקעו בו נחלים להשקות את העוברים בו, כמו שנבקעו המים במדבר ליוצאי מצרים. ואולם, מלשון הכתוב נראה, שהפריחה המובטחת לא תהיה לשעתה בלבד, לשעת המעבר של שבי הגולה, אלא שישתנה טבע המדבר, והוא ייהפך לארץ פוריה, משום שיתגלה בו כבוד ה' (א-ב). כבוד ה' ילך לפני שבי הגולה במדבר, כמו שהלך לפני יוצאי מצרים. ובגאולה העתידה יתגלה כבוד ה' ביתר תוקף ועוז מבימי יציאת מצרים, ומעוצמת התגלותו תתבטל קללת השממה הרובצת על המדבר והוא ייהפך לארץ פוריה וברוכת מים.
ומסתבר, שבכלל ה'מדבר' האמור בפרשה הזאת גם ארץ ישראל עצמה, שהייתה למדבר שממה בימי הגלות, ולכשישובו בניה אליה, תשוב ותפרח ותהיה כולה ארץ ברוכה. ועוד יש לומר, שהמדבר שיעברו בו גולי בבל בדרכם אל הארץ גם הוא כלול בתוך גבולות הארץ המובטחת לאברהם אבינו (וכן גם המדבר שעברו בו יוצאי מצרים) ככתוב: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית ט"ו, יח). ולפי זה יש לומר, שתחילה יפרח המדבר כדי שיעברו בו בני ישראל בדרך נוחה, ופריחתו תתמיד, כדי שבסופו של דבר יתנחלו בו בני ישראל, כאשר ירשו את כל הארץ המובטחת.
ההבטחה על דרך הקודש מכוונת מעיקרה לדרכם של שבי הגולה, ועם זה היא גם הבטחה לכל הדורות על הדרך העולה אל בית המקדש. וכן ההבטחה על רפואת בעלי המומים יוצאת לפנים רבות: היא הבטחה לשבי הגולה, שלא יהיו בהם מומים המעכבים את הליכתם בדרך; היא גם הבטחה לבני ישראל שיתרפאו כולם; והיא גם הבטחה, שכל התועים יכירו באמיתות ה' א-להי ישראל ודברי נביאיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו כרך א עמ' שסו-שסז