נאומו השני של בלדד

 

בנאומו השני חוזר בלדד ומאשר את דעותיו הקדומות על תורת הגמול, והפעם דבריו ערוכים ומנוסחים בצורה ברורה יותר ופחות מורכבת מאשר בנאומו הראשון (פרק ח'). עיקרו של הנאום הוא תיאור מפורט וקודר של גורל הרשע. כפי שמציין פרופ' גרינשטיין:

 

השוואה בין מבנה הנאום הזה למבנה נאומו הראשון של בלדד (פרק ח') מעלה הבדל משמעותי ביניהם: בשניהם דבק בלדד בתורת הגמול הפשוטה והמקובלת, הגורסת כי הא-ל משלם לכל אדם גמול על מעשיו. אולם בעוד בנאומו הראשון הוא תיאר את שני הצדדים של תורת הגמול, בהעמידו את גורלו הרע של הרשע (ח', יא-טו) מול גורלו הטוב של הצדיק (שם, טז-כ), וחתם את נאומו בדברי עידוד לאיוב, בהבטיחו לו תקווה לאחרית טובה אם יחזור בתשובה (שם, כ-כב), הרי בנאומו השני הוא מתאר רק את גורלו הרע של הרשע, ואינו מתייחס כלל לגורלו של הצדיק, ואף אין בפיו מילת עידוד כלשהי לאיוב.

(א"ד גרינשטיין, עולם התנ"ך, עמ' 107)

 

1. במבוא הנאום (פסוקים ב-ד) מביע בלדד את מורת רוחו וסלידתו מדברי איוב. האם צודק בלדד בטענתו שאיוב מזלזל ברעים? השוו: י"ב, ב-ד; י"ג, א-ב; י"ז, ד.

 

2. עיקר הנאום (פסוקים ה-כא) מוקדש לתיאור גורל הרשע שאינו ירא א-לוהים, ואינו מציית למצוותיו. עמדו על הצבעים הקודרים וההגזמות בדרך תיאורו של בלדד את הרשע.