נָקָם - רק מאלוקים

אדם הוא יצור חלש ופגיע. רגשות כעס ונקם הם חזקים באדם, בפרט בחולשתו, והם מסייעים לו פעמים רבות, שלא להישבר. אדם נרדף מחזק את עצמו בתקווה לראות את רודפיו נופלים, ולחזות בהופעתו של צדק א-לוהי לא רק בשמים, כי אם עלי אדמות.

הכעס גדול במיוחד כלפי שופטים המתיימרים להנהיג ארץ וממלכה בצדק תקיף, כאילו הם 'אֵלים' ("אֵלֶם צֶדֶק"), שעה שכל הנהגתם כרוכה בקשרי  רשעים ושחיתות.

אולם נקמת בני אדם היא לרוב שרשרת דמים מזעזעת, שאוכלת בכל פה, ואיננה נגמרת - כמה נורא לשמוע מילים מכובסות כמו 'חיסול חשבונות' בין 'דמויות המוכרות למשטרה', והנוקמים עצמם יורדים לשפל מדרגה תת-אנושית.

לכן, אַל לאדם לנקום - השאירו את הנקמות לא-לוהים, ובטחו בו, שיעשה צדק לבסוף, שופטי הרשע יישמדו, ותחתם יקומו שופטי צדק ויושר, בשם א-לוהים.

מזמור "אַל תַּשְׁחֵת" השני, ממשיך את הקו המוסרי של דוד בדבריו אל שאול (אחרי שיצא מהמערה, ממרחק בטוח; שמואל א כד, יג) - "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי (=מחכמת בני קדם): מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע! וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" -

באדיבות אתר 929