מת כאיש ונקבר כאיש

דתות שונות וזרמי מיסטיקה, שהשראתן מרוח האדם ומשאיפותיו אל 'השמים' (בכל המובנים) מלאות בדמויות של 'קדושים', שעלו ונתעלו 'לשמים' ולא מתו, או עלו 'לשמים' אחרי מותם. אלה הן דמויות 'מושלמות' המעניקות השראה ושפע ברכה ל'מאמינים'. בדתות אלה ישנו סיפור מכונן על 'ההארה' שהביאה אל 'השלמות', או על העלייה 'לשמים' – במקרים רבים יש גם 'קבר קדוש' וגם עלייה 'לשמים'.

ב'תורה מן השמים' הכל להפך – 'תורה מן השמים' שואפת אל 'הארץ' ואל 'הארציות' הקונקרטית; היא ניתנה לעם שלם שיחיה 'בארץ'; משה "איש האלהים" (ל"ג, א) מת כאיש ונקבר כאיש, אף שלא הייתה סיבה טבעית למותו, שהרי "לא כָהֲתָה עֵינוֹ ולא נָס לֵחֹה" (ז). ה' קבר את משה באופן שאיש לא יֵדַע לעולם את "קְבֻרָתוֹ" (ו); כך תימנע לעולם כל אפשרות של 'דת קבר הנביא'.

כאשר משה עלה להר סיני ובושש לרדת, בני ישראל עשו את העגל, ואמרו "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות ל"ב, א); ההיעלמות 'בשמים' מולידה סטייה אלילית; כאשר משה ירד לבסוף עם הלוחות השניים, וקרן עור פניו, הוא הביא 'תורה מן השמים', שתתקיים בארץ על ידי אנשים רגילים, ולא על ידי 'קדושי עליון'.

משה האיש "אשר יְדָעוֹ ה' פנים אל פנים" (י) גם טעה וגם נכשל כאיש, ולכן נגזר עליו מותו "על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל" (ל"ב, נא). כיוון שלא "קם נביא עוד בישראל כמשה" (י), לכן גם לא יקום ולא יהיה איש 'מושלם' ו'קדוש';

בפרק האחרון נחתמה 'תורה מן השמים' שניתנה לאנשים 'בארץ'.

באדיבות אתר 929