מתנחלים

בשלב הראשון התיישבו שני שבטים וחצי (ראובן וגד, וחצי מנשה) בעבר הירדן מזרחה (י"ג). בשלב השני, התיישבו שני שבטים וחצי (יהודה ואפרים וחצי מנשה) בעבר הירדן מערבה (י"ד-י"ז), ו-7 שבטים עדיין ישבו במחנות זמניים, ולא התאמצו לרשת נחלה (י"ח); יהודה מדרום ובני יוסף מצפון הובילו את ההתיישבות בהר המרכזי.

אלה הם השבטים של כָּלֵב בן יְפֻנֶה ושל יהושע בן נון, שני המנהיגים שהלכו יחד בשליחות משה ונשארו נאמנים לה' ולארץ בהיות כלב בן 40. אחרי 45 שנה, כאשר יהושע כבר זקן בלי כוח, כָּלֵב בן 85 הוביל את שבט יהודה להתיישבות בחברון ומדרום לה – "עודני היום חזק כאשר ביום שְלֹחַ אותי משה, ככֹחי אז וככֹחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא" (י"ד, יא).

כאן מתבלט ההבדל בין בני יוסף לבין יהודה בהתיישבות – בני יוסף השתלטו על מרחבים גדולים בהר המרכזי, ונזקקו ליהושע כדי לבקש נחלה נוספת (י"ז, יד). ואילו שבט יהודה הלך אחרי כָּלֵב, והתרכז באזור חברון, אזור מצומצם וקשה להתיישבות בגלל בני הענק.

בית לחם יהודה למשל, כלל לא נזכרת ברשימה המפורטת של פרק ט"ו, וחלק גדול ממה שנזכר שם (ט"ו, כ-סג) ברשימות הערים "בַּנֶגְבָּה" (=בקעת באר שבע עד ערד), "בַּשְפֵלָה" (=הגבעות, מאשתאול וצרעה עד לכיש ומָרֵאשָה), ובמדבר יהודה (=מבית הערבה עד עין גדי), עוד היה בגדר תכנית וחזון עתידי בימי כָּלֵב ויהושע.

והסביר הרמב"ם (הלכות תרומות פרק א, ב) – "ומפני זה חָלַק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אע"פ שלא נכבשה (אז, עדיין), כדי שלא יהיה 'כיבוש יחיד' כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו".
כָּלֵב בחברון הוא דוגמה ראשונה.

באדיבות אתר 929