מתי התחילה הגלות?

"כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלַ‍ִם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח). בימיו של צדקיהו מלך יהודה כבר נוצרות תפוצות. קבוצה אחת, מכובדת ביותר, גלתה לבבל, ובראשה מלך. יהויכין שימש ככל הנראה בידי נבוכדנאצר כמין שוט מתמיד מעל ראשו של צדקיהו – אתה מלך על תנאי, קודמך הוחלף, הספק בלגיטימיות שלך יהיה קיים תמיד. אכן, בעיני בני הגולה, ככל הנראה יהויכין הוא המלך החוקי, ואחד מצאצאיו עוד יעמוד בעתיד בראש שבי ציון, הלא הוא זרובבל.

אבל לצד הגולה המפורסמת הזו, שעוד נכונו לה עלילות, נפוצו יהודים בתקופת האנרכיה שבסוף ימי ממלכת יהודה, לכל הארצות שסביב ארץ ישראל. כשימנה מלך בבל את גדליה לנציב הארץ לאחר החורבן, ישובו יהודים לארץ מעמון וממואב, ביניהם גם רוצחו של גדליה; ישובו, משמע שעברו לשם קודם לכן, אי אז בימים שקדמו לחורבן, מספיק זמן שאיפשר לחלקם להתערות במינהל הממלכות השכנות, ואף להיעשות לסוכנים שלהם ולנציגי אינטרסים עמוניים כאן.

פליטי רצח גדליה יברחו למצרים, וכנראה ששם כבר חיכתה להם קהילה תומכת. סוף סוף כל המרידות שקדמו לחורבן נעשו בהשראתה ובעידודה הפעיל של מצרים, שאף שלטה בארץ פרק זמן קצר, ומסתבר שתחת שלטונה היו שהעדיפו לעבור דירה, למקום פחות מסוכן ושיש בו גם הזדמנויות חדשות. ויש גם לזכור שמאז ומעולם שימשה מצרים כמקום מקלט לפליטי יהודה וישראל, עוד מימי ירבעם בן נבט.

כמה דורות אחרי ההתרחשויות הדרמטיות האלה, שלחו יהודים מן האי יב, שבדרום מצרים, סמוך לסכר אסואן של היום, מכתבים לפחה הפרסי של פחוות יהוד ולקולגה שלו, הפחה של שומרון, ובהם התלוננו על שכניהם, הכוהנים המצריים, שהחריבו את בית מקדשם. כן כן, במצרים של האימפריה הפרסית עמד מקדש יהודי, שבו הוקרבו קרבנות תקניים, חלקם אף בידיעת ואולי באישור כוהני ירושלים. אבל אותנו מעניינת פיסקה אחת במכתבם, בבקשם טיעונים שיצדיקו את בקשתם לקבל רישיון בניה מחודש למקדשם, מציינים יהודי מצרים:

"ומימי מלך מצרים אבותינו בנו את המקדש ההוא ביב הבירה, וכאשר כנבוזי (יורשו של כורש, בשנת 525 לפנה"ס) נכנס למצרים, את המקדש ההוא בנוי מצאו; ומקדשי אלוהי מצרים את הכל מיגרו, ואיש דבר במקדש הזה לא חיבל".

אם אכן חדר נבוכדנאצר למצרים בשנתו העשרים ושלוש, כפי שמדווח יוספוס, וגם היגלה יהודים מתוכה, הווה אומר שהתפוצה היהודית הזו התקיימה שם עוד קודם, ואם כבר הספיקו לבנות לעצמם מקדש, סביר לומר שעוד קודם לחורבן כבר התקיימה שם קהילה יהודית. יב היא מקום רחוק ונידח; אם שם יש יהודים, לא רחוק להניח שבצפון כבר יש קהילות מבוססות הרבה יותר.

הנה כי כן, תופעת הגלות החלה בעם ישראל עוד קודם לחורבן; וככל שמדובר ביהודה, למעט מקרה יהויכין, כל אלה גלויות מרצון. למעשה גם לאחר החורבן לא נקטה בבל במדיניות של הגליה כוללת, כפי שנהגה אשור, והמונח "גלות בבל" הנהוג בפינו לציון גלות החורבן, מוטעה מיסודו. רוב גולי בבל, גם לאחר החורבן, הגיעו אליה מרצונם. ורבים גם נשארו פה בארץ ואולי אף חשבו שהם יהיו היסוד להתחדשות ההיסטוריה היהודית. אבל את ההיסטוריה כותבים המנצחים.

באדיבות אתר 929