עניין הבכורה הגנובה נפתר בטוב, תוסיפו על זה ציווי אלוהי נגד כיבוש אדום ותיעובם, ונותרנו עם השאלה - כיצד צמחה איבה בין יעקב ועשו שהפכה בפרקנו ל"אֵיבַת עולם"?

 

בתורה האחווה מנצחת, ואין אֵיבה בין האחים המתרוצצים מבטן. יעקב ויתר על הבכורה שקיבל במרמה, השתחווה לאחיו (בראשית ל"ג, ג-ד) עד שהשיג חיבוק ונשיקות. ה' ציווה למשה לא לכבוש 'אף שעל' מבני עֵשָׂו (כמו מבני לוט) "כי יְרֻשה לעֵשָׂו נתתי את הר שֵׂעיר" (דברים ב', ה), ועוד נוסף ציווי מיוחד (בניגוד למואב ועמון) שהתיר חיתון מוגבל (בדור שלישי), והזהיר: "לא תְתַעֵב אֲדֹמי, כי אחיך הוא" (דברים כ"ג, ח-ט).

בימי דוד, מלך בני עמון ארגן קואליציה גדולה נגד ישראל המתחזקת, וגייס לעזרתו את צבאות ארם-צובא, וכנראה גם את מואב ואדום (שמו"ב ח', ו-י). יואב בן צרויה הביס את הקואליציה, וכבש גם את אדום ביד חזקה; מאז התחילה האֵיבה.

בכל עת שיכלו, האדומים נקמו ברדיפות "בחרב", ובהובלת שבויים יהודים לגלות כעבדים (עמוס א', ט; יא). מאידך, אמציה מלך יהודה נקם בהשלכת עשרת אלפים שבויים אדומים לתהום "מראש הסלע" (=מבצר סלע אדום; דבהי"ב כ"ה, יב).

כאשר הופיעו המעצמות אשור ובבל, ניצלו האדומים את המלחמות וסילקו סופית את יהודה מאילת (מל"ב ט"ז, ו), השתלטו על מרחבי הערבה והר שעיר, ואיימו על גבולות יהודה ב'רמת נגב' ובערד*.

כבר ישעיהו (ל"ד) חזה את שממות שֵׂעיר וארמונות  אדום, אך השיא היה ב"יום ירושלִַם"**. האדומים בגדו בקואליציה המורדת, שיתפו פעולה עם הבבלים בהחרבת ירושלִַם, בתפיסת בורחים ובהסגרתם, ונשארו יחידים בכל המרחב, גאים וחוגגים.

אז איך הפכה האֵיבה ל"אֵיבַת עולם"? אדום תהיה "לדם" (ל"ה, ה-ו), והר שעיר לשממה.
איך הפכה אדום לשממה? את זאת נסביר בנבואת עובדיה.

___________________________

* ראו חרס 4 ממצודת תל ערד.
** תהילים קל"ז, ז; וראו עובדיה י-יד; איכה ד, כא-כב.

באדיבות אתר 929