על פי ריה"ל רק בתורה שבעל פה נקבע שיש להניף את העומר תמיד ממחרת יום טוב ראשון. את הביטוי 'ממחרת השבת' הוא מבאר כפשוטו ומסביר שזו דוגמא בלבד. לאור דבריו נראה לומר שהסיבה שחכמים קבעו שהספירה תחל ביום קבוע היא על מנת שחג שבועות יחול במועד קבוע ואחיד.
התורה מתארת את זמן הנפת העומר אך איננה מזכירה מועד מדויק לגבי פעולה זו, אלא מציינת רק – "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (יא). כידוע, חז"ל קבעו שיום זה הוא ט"ז בניסן, שהוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח.
ברם, לכאורה קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם פשוטו של מקרא, משתי סיבות: ראשית, הביטוי "שַׁבָּת" כשלעצמו, מתפרש בתורה תמיד כביטוי ליום השבת, ולא למועד מסוים. שנית, בהמשך, התורה מגדירה באמצעות ביטוי זה גם את מועדו של חג השבועות – "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (טו-טז).
אם מפרשים את הביטוי "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" כפשוטו, כמתייחס לשבת רגילה, הרי שמשמעו של הביטוי מובן בשתי הופעותיו: הספירה מתחילה מיום ראשון, עד ליום ראשון שבעה שבועות מאוחר יותר. אולם אם מפרשים שהכוונה בתחילה לממחרת הפסח, הרי שבפעם האחרונה – "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת" – יש לפרש שמשמעות הביטוי משתנה והכוונה היא למחרת השבוע השביעי, ואם כן, יוצא שאותו ביטוי מופיע בשני פסוקים רצופים בשתי משמעויות שונות!
משום כך כבר פירש רבי יהודה הלוי (ספר הכוזרי ג, מא) שאכן פשט הביטוי הוא ממחרת שבת רגילה, וחז"ל כלל לא טענו שפירוש הפסוק הוא ממחרת הפסח. לדבריו, התורה כלל לא קבעה מועד הכרחי מתי צריך להתחיל את הספירה, ואת "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" הביאה התורה כדוגמה בלבד. התורה רק קבעה דבר אחד – הספירה צריכה להתחיל "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (דברים ט"ז, ט). רק בשלב מאוחר יותר נקבע על ידי – "אחד השופטים או הכהנים או המלכים הטובים בעיני הא-לוה", שהספירה תתחיל למחרת הפסח, וכי מכאן ואילך זה יהיה זמן "הָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה".
ברם, סתם ריה"ל ולא ביאר, מה היה השיקול שהביא לקביעה זו.
נראה, שהסיבה לקביעה שזמן הספירה יחל תמיד ביום קבוע, למחרת הפסח, וממילא שחג השבועות יחול תמיד חמישים יום לאחר חג הפסח, נבעה משיקול של קביעת זמן אחיד לחג השבועות. כידוע, בפשטי המקראות חריג חג השבועות משאר החגים, שכן התורה לא קבעה לגביו זמן קבוע ותאריך קבוע. קביעת התחלת ספירת העומר למחרת הפסח, יצרה זיקה ברורה בין חג הפסח לחג השבועות, ואף אפשרה לכל אדם מישראל לדעת בדיוק מתי חל חג השבועות.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת