משתה בלשצאר

בפרק ה' נסגר מעגל שנפתח בתחילת הספר. הספר נפתח בגלותם הסמלית של כלי בית המקדש, הנשמרים בארמון נבוכדנצאר ומחכים ליומם. בפרקנו משתמש בלשצאר בכלים בזמן משתה, שימוש המביא שוב (כמו בחלומות נבוכדנצאר) מסר אלוהי לא מובן אל מלך בבל, ומבשר את נפילתה של בבל לידי הפרסים ללא קרב.

1. בפרק א', נוהג נבוכדנצאר כבוד בכלי המקדש השדודים ושם אותם למשמרת בבית אלוהיו. בלשצאר לעומתו, משתמש בהם במהלך משתה שכולו הוללות. חז"ל סברו שבלשצאר משתמש בכלי המקדש, מכיוון שהוא בטוח בניצחונו הגמור על עם ישראל ואלוהיו.
בגמרא במגילה מספרים חז"ל על חישובי הגאולה של עם ישראל על ידי בלשצאר ואחשורוש אחריו ועל מסקנתם השגויה לגבי גאולה זו. קראו את הגמרא - מדוע בוחרים אחשורוש ובלשצאר להשתמש בכלי המקדש?

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד ב:
(אסתר א') "בימים ההם כשבת המלך [אחשורוש]", וכתיב בתריה "בשנת שלוש למלכו".
אמר רבא: מאי כשבת - לאחר שנתיישבה דעתו.
אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. [אני מחשב ולא טועה]
מאי היא? דכתיב (ירמיהו כ"ט) "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם", וכתיב (דניאל ט') "למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה".
חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך, ותרתי דידיה - הא שבעים, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. [בלשצאר חישב 45 שנים של נבוכדנצאר, 23 של אוויל מרודך, ושתיים שלו והגיע לשבעים שנה, ראה שלא נגאלו, הוציא כלי בית המקדש והשתמש בהם]
... היינו דקאמר ליה דניאל: (דניאל ה') "ועל מרי שמיא [אדון השמים] התרוממת ולמאניא די ביתה הייתיו קדמך", [ואת כלי ביתו הביאו לפניך] וכתיב (דניאל ה') "בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי" [בו בלילה נהרג בלשצאר מלך הכשדים].

2. הדימוי של כתובת מסתורית, מבשרת רעות, המופיעה על הקיר ואינה מפוענחת הסעירה את דמיונם של פרשנים לאורך הדורות. רבים ניסו להבין מה היתה הכתובת על הקיר, ומדוע לא הצליחו החכמים לקרוא אותה.

א. בגמרא בסנהדרין מציעים חז"ל מספר תשובות לשאלה זו. עינו בגמרא והבחינו בין הדעות השונות לגבי מה היה הקושי בקריאתה של הכתובת, אילו דעות סוברות שמדובר בקושי טכני? האם מוצע קושי אחר?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א:

(עזרא ד):  "וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית ["נשתוון"- רמז שנשתנה הכתב] וכתיב (דניאל ה') "לא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא" [לא יכלו החרטומים לקרוא את הכתב ולהודיע את פשרו למלך, משום שנכתב בכתב החדש שמסרו עזרא] ... אמר רב: בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת אידך פוגחמט. [לא משום שהיה זה כתב חדש אלא בכתב סתר נכתב להם].
מאי פריש להו - (דניאל ה) "מנא מנא תקל ופרסין", מנא - מנא אלהא מלכותך והשלמת לך [מנה א-להים את מלכותך והשלים אותה] תקל - תקלתא במאזניא והשתכחת חסיר [שקול נשקלת במאזנים ונמצאת חסר] פרס - פריסת מלכותך [נשברה] ויהיבת [וניתנה] למדי ופרס.
ושמואל אמר: ממתוס ננקפי אאלרן [הכל נכתב באותן אותיות אלא לא כסדרן, והיה צורך לקרא את הדברים מלמעלה למטה] ורבי יוחנן אמר: אנם אנם לקת ניסרפו [מהסוף להתחלה].
רב אשי אמר: נמא נמא קתל פורסין [שיכול אותיות].

ב. העזרו גם בפירושו של יחזקאל קויפמן על ספר דניאל: הבעיה בהבנת הכתובת היא ההפרש בין הקריאה הרגילה למשמעות הרמוזה. יתכן שחכמי בבל יכלו לקרוא את הכתובת, אולם הקריאה הרגילה משמעותה רשימה של משקלות מנה, שקל, וחצי (או חצי מנה או חצי שקל). חכמי בלשאצר לא האמינו שירדה יד מן השמיים כדי לרשום חשבון של משקלות ולכן טענו שאינם יודעים לקרא. דניאל לעומתם הבין את פשרה והסביר שיש במילים המופיעות בכתובת רמז לסיומה של המלכות.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"