לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה במגילה:

 

עיון במגילת אסתר מלמד כי המגילה בנויה בשיטת "טרם מכה – ציץ רפואה פרח" (מתוך פיוטו של ריה"ל לפורים). רק עם סיום קריאת המגילה מתבררת למפרע משמעותם של כל הסיפורים והמאורעות המסופרים בפרקי המגילה. הרעיון של "ונהפוך הוא" משמש כמוטיב עיקרי במגילה.

המגילה כולה מתחלקת לשני חלקים מנוגדים. המצב שמתואר בחלק השני מהווה ניגוד גמור למצב המתואר בחלק הראשון.

1. המגילה פותחת בתיאור מפורט של שני המשתאות שעשה אחשוורוש – לכל שריו ועבדיו [א-ד] ולכל העם הנמצאים בשושן [ה-ח]. מהי סיבת המשתאות הללו? ראו את דברי ראב"ע: 'רבים אמרו כי עשה משתה בעבור שחשב כפי חשבונו וראה שלא יגאלו ישראל, וי"א ששקט ממלחמות, וי"א שנשא ושתי'. נסו להכריע בשאלה זו מהתיאור בתחילת הפרק [א-ג]. מהו אופיה של התרבות המשתקפת בפרק?

2. לצמד המשתאות בתחילת המגילה יש מקבילה בסופה – שני ימי הפורים שקבעו היהודים זכר לנס. עמדו על היחס בין המשתאות. – במה נבדלים משתאות היהודים ממשתאות אחשוורוש? עיינו היטב בתיאור ימי השמחה [ט', יט,כב]. על היחס בין שני הצמדים ראו גם את דברי הרב מ' סבתו:

לאנשי שושן היה גורם נוסף לגזירה, "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע"... נמצא, בעוד שעם ישראל חטא חטא אחד, חטאה שושן בכפלים. מן הדין שאף תשובתם תהיה כפליים. ואמנם, מלבד מסירות נפשו של מרדכי שבאה לתקן את חטא ההשתחוויה לצלם, מוצאים אנו במגילה תשובה נוספת של שושן בלבד. "ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום" [ד', טו-טז]. הוי אומר, בעוד שמרדכי באי השתחוויתו להמן, מתקן את חטא ההשתחוויה לצלם של כל עם ישראל, מתקנים אנשי שושן על ידי הצום את חטא המשתה. יבוא צום שלשת ימים של היהודים הנמצאים בשושן ויכפר על חטא משתה שבעת ימים שנעשה לכל העם, הנמצאים בשושן. בצום זה מחזקים אנשי שושן את כוחה של אסתר הבאה במסירות נפש אל המלך אשר לא כדת, לבקש על עמה. ואם חטאה שושן בכפליים, ושבה בכפליים, מן הדין שגם תתנחם בכפליים. הוא אשר אומרת אסתר למלך: "אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום" [ט', יג]. בעוד שהיהודים אשר בכל מדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם ... ביום שלשה עשר לחודש אדר, הרי שהיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו. הבדל זה אף הונצח לדורות: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב", ואילו היהודים המוקפים עושים (כדברי הגמרא) את יום חמשה עשר בו.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"