הארגון מחדש של הממלכה עולה שלב. עתה יש בה מערכת חינוך ממלכתית, חלוקה חדשה למחוזות, ומערכת משפטית ממלכתית.
שרשרת ההתבססות של ממלכת יהודה ממשיכה להתקדם. לאחר שאסא אביו סיים את מצב המלחמה בין יהודה לישראל על ידי כניסה למעגל הבריתות הבינלאומיות מחד, ועל ידי ביצור וסימון קו הגבול בין שתי הממלכות, נפנה בנו לסדרת שינויים ארגוניים בתוך הממלכה.
בפרק יז דיווח המקרא על שלשה שינויי ארגון: האחד, חלוקת הממלכה לנציבויות. לחלוקה הזו חשיבות יוצאת דופן; עד עתה הייתה ממלכת יהודה בעצם נחלת שני שבטים מתוך ברית שנים עשר השבטים. למרות התפרקותה של הברית בימי הפילוג, לא נערכה רויזיה במערכת הזו, וכאן לראשונה למעשה מכיר יהושפט רשמית בפילוג. הממלכה הזו היא דבר נפרד, איננה תלויה יותר באחותה הצפונית, וצרכיה הארגוניים עצמאיים מעתה והלאה.
לא נמסר מספר הנציבים, אולם בשאר הרפורמות באותו הפרק חוזר המספר חמש: "וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה" – חמישה שרים מנויים כאן, וזהו משרד החינוך הראשון בהיסטוריה של עם ישראל. לימים יעשה יהוידע שימוש בשרים הסובבים האלה שמלמדים בכל רחבי יהודה, ושם יתברר לנו שדרגתם היא שרי מאות. בהמשך הפרק נמנים שרי האלף של הממלכה, וגם הם חמישה.
בפרשתנו מסופר על הרפורמה השלישית שלו, והיא פתיחת משרד משפטים, או יותר נכון הקמת מערכת משפט. אין ספק שגם לפניו היה משפט בישראל, והיו שופטים בירושלים; אולם יהושפט הוא הראשון שמסופר עליו כי הוא מכפיף את המערכת אליו, ממנה את שופטיה ומתדרך אותם, תוך מינוי שני בתי דין עליונים בירושלים עצמה; בראשם הוא מעמיד את הכוהן הגדול, המכונה בדברי הימים "כהן הראש", ואת נגיד שבט יהודה.
בניגוד לשתי המערכות הקודמות, המערכת הזו מונצחת במקרא, בעיקר בדברים טז ("לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד") ויותר ממנה בפרק יז: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם".
דברי יהושפט מהדהדים את הפסוקים האלה: "וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם". הקשר בין שני הטקסטים ניכר, וגם ההבדלים ביניהם. ספר דברים פונה אל מי שממנה את השופטים, ואילו כאן פונה המלך אל השופטים עצמם.
הארגון מחדש של הממלכה עולה שלב. עתה יש בה מערכת חינוך ממלכתית, היא מחולקת למחוזות מחדש, ואחרי החלוקה הזו מציב יהושפט מעל המערכת שופטים, ככל הנראה על פי החלוקה המחודשת של הממלכה.
הציווי בספר דברים אינו אומר אל מי הוא פונה. "שופטים ושוטרים תתן לך" – מי? על מי מוטלת החובה? אכן, עד עתה הובן הציווי בצורה מסורתית: המערכת היא שבטית, בכל שער, על פי החלוקה השבטית, ישבו זקני העיר שהם זקני השבט. אולם עם התפוגגות המערכת השבטית, מבין לפתע יהושפט אל מי בעצם מדבר הציווי המקראי: אליו. הוא, המלך, הוא נושא הציווי.
וכך, אחרי ארבע קדנציות של מלכים, בשלה ההכרה: לא יהיה עוד איחוד. מוטב להכיר במציאות מלשגות בחלומות באספמיה, ולהיערך בהתאם. אכן, הארגון הזה יאריך ימים, ובעוד שנים מעטות יעמוד במבחנו הראשון, עם מהפכת יהוידע, שתסתמך על הארגון הזה במהפיכת הנגד שלה נגד השליטה מבית עמרי הצפוני, עתליה. הארגון היהודאי יעמוד שם מול הארגון שתביא עתליה מהצפון, ויגבר עליו, מכיון שהוא צמח מכאן, מהשטח.