במשפטי התורה לא נזכר שום היתר לנושה לקחת ילדים מאִמם בגלל חוב אביהם שמת. האם ידעו על כך בממלכת ישראל והתעלמו, כמו בעבודת הבעל? או שמא נשכחה מהם כליל ברית סיני?
בפרקנו אחד התיאורים המזעזעים בתנ"ך - "עבדך אישי מת... והנֹשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים" (א).
אלישע הנביא יכול היה להושיע את האישה וילדיה רק בדרך נס פך שמן (אָסוּך = פך) ששפע מתוכו, כך שיכלה לשלם את החוב. הנס דומה לשאר ניסי אלישע - אשה עקרה שתלד כעבור שנה, והחייאת הילד שמת ממכת חום. אולם הנביא לא יכול להשפיע על הנושֶה שלא לקחת ילדים לעבדים, וגם לא להושיע לאישה במשפט מול הנושֶה, אף שהיו לו קשרים חזקים עם בית המלך ועם שר הצבא (יג).
מכאן, שהחוק בממלכת ישראל אז עמד לצד הנושה, ולא מנע הפרדת ילדים מֵאִמם בגלל חוב שלא יכלו לשלם. לנביא לא הייתה השפעה על החברה הישראלית בכללה, אפילו לא לגיוס תרומות לתשלום החוב.
במשפטי התורה לא נזכר שום היתר לנושה לקחת ילדים מאִמם בגלל חוב אביהם שמת. גם בחיי הלווה נאמר בתורה - "לא תהיה לו כְּנֹשֶה, לא תשׂימוּן עליו נֶשֶך" (שמות כ"ב, כד-כו). שמיכת לילה חייב נושה להשיב בכל ערב כשאין לעני "במה ישכב". האם ידעו על כך בממלכת ישראל והתעלמו, כמו בעבודת הבעל? או שמא נשכחה מהם כליל ברית סיני?
לפעמים, כשאני מגיע לסיור בתל דן, ורואה שם במה ישראלית מפוארת, בנויה באבני גָזית מסותתות, ועולים אליה במעלות (=מדרגות) בניגוד מפורש למצוות התורה (שמות כ', כא-כב), מתעורר בי רצון עז לפגוש מי מאנשי המקום מימי ירבעם, ולשאול אותו - כל חוק בתורת משה עשיתם להיפך, או רק חלק?
על כל פנים, ברור שמשפט העבדים בישראל אז לא התנהל לפי התורה, אלא לפי המקובל בחברה הסובבת.
עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב אלחנן סמט 'אלישע מול תופעת העבדות'
באדיבות אתר 929