כיצד הפכה שירת המדבר החופשית לתפקידם העיקרי של הלוויים, ומה עושים כדי להימנע מפוליטיקה עצובה ועלובה בעבודת הקודש?

 

כפי שכתבנו בפרק טו, בתורה, אין מילה על שירת קודש במשכן, על תפילות ומזמורים עם כלי נגינה, ויש שקראו לזה 'מקדש הדממה' – ב'שירת הים' (שמות טו, כ-כא), הנשים ניגנו ורקדו.

לי אין ספק, שהיו שירות תפילה וכלי נגינה גם במדבר, אלא, שהתורה לא רצתה לקַבֵּעַ אותם כחוקים ומצוות והלכות, והותירה אותם לעבודת ה' החופשית, אבל ב'דברי-הימים', שירת הקודש וכלי הנגינה הפכו לתפקיד העיקרי של הלויים עם העלאת הארון אל מקום הבחירה, ומכאן ואילך ייקבעו חוקים ברורים בשירה ובנגינה, כמו בתפילה (טו, כב) – "וכְנַניָהוּ שַׂר הלוים בְּמַשָׂא [של שירה] יָסֹר בַּמַשָׂא (=ישלוט ויקבע חוקי שיר), כי מבין הוא" [במשמעות המנגינות והכלים].

הֵימָן המשורר, מבני קֹרח, מבני קהת – אסף מבני גֵרשֹם (=גרשון), ואיתן מבני מררי "בִּמְצִלתַיִם נחֹשת להשמיע" (טו, יט), ומנגנים אחרים "בִּנְבָלים על עֲלָמוֹת", וגם "בְּכִנֹרוֹת על השמינית לְנַצֵחַ" (טו, כ-כא).

מעניין לגלות בפרקנו (כה, א-ג), שהמשוררים-המנגנים נקראו 'נביאים' (מלשון 'ניב' שפתים), כלומר, מספרים תהילות ה' ומודים לשמו "בַּכִּנוֹר הַנִבָּא על הודות והלל לה'". אנו כבר התרגלנו לנביאי תוכחה, מוסר וחזון, שלא אחת ולא שתיים יצאו במחאה נמרצת נגד 'נביאי' המקדש (כמו ישעיהו פרק א), וקשה לנו להתרגל למובן הפשוט יותר והראשוני של 'נביאים' בנגינה ושיר, 'נביאי' תהילים, שחז"ל והרמב"ם[1] קראו להם 'נביאי רוח הקודש', אבל כבר אצל שאול במשיחתו הראשונה, אמר לו הנביא שמואל(-א י', ה-ו). "ופגעת חבל נְבִאים יֹרדים מהבמה, ולפניהם נבל ותֹף וחליל וכנור, והמה מתנבאים (=שרים בהתלהבות, שירת קודש); וצָלחה עליך רוח ה', והִתנַבּיתָ עִמָם, ונֶהֱפַּכתָ לאיש אַחֵר" – אחר כך, היה זה דוד הצעיר שניגן לפני שאול והרגיע אותו מהרוח הרעה (שמואל-א טז, טז-כג). ולבסוף, שליחי שאול והוא עצמו נסחפו בהתלהבות הריקודים עד טרוף חושים עם "להקת הנביאים", "בנָיוֹת בָּרָמה" (שמואל-א יט, כ-כד).

בפרקנו (כה), גם מופיעים השמות של בני המשוררים הראשונים, חלקם נזכרים כאן לראשונה, וחלקם כבר נזכרו ומופיעים כאן בשינויים קלים ואף משמעותיים – "איתן" (טו, יז,יט) מבני מררי, הוא "יְדוּתוּן" (כה, א-ג), שמזמורי "הודו לה' כי טוב", מיוחסים כנראה לו ולצאצאיו; אך העיקר הוא, שגם הם ייקבעו כראשי משפחות לדורות, ויתחלקו ל-24 משמרות כמו הכהנים, ואף הם ישרתו בשירת הקודש ובכלי השיר, וילוו את עבודת הכהנים, לפי הסדר שנקבע על פי "הגורל" (כה, ט-לא), ובכל משמרת מקהלה של 12 משוררים-מנגנים.

תלמידו של רס"ג,[2] בפירושו לדברי-הימים, חשף 24 משמרות גם ברשימות הלויים הראשונות (בפרק כג), וברשימות "בני לוי הנותרים" (כד, כ-לא), "ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך...".

מדוע סדרי העבודה במקדש, כמו גם הנחלות של שבטי ישראל בארץ (במדבר כו, נה-נו), היו חייבים להתנהל בגורלות לפני ה'?
התשובה ברורה וידועה – כדי למנוע ככל האפשר, פוליטיקה עצובה ועלובה של מינויי מקורבים והשחתה, בעבודת הקודש!     

_____________________

[1] ראו מורה הנבוכים, חלק ב' פרק מה, המדרגה השנייה.
[2] ראו בפירוש 'דעת מקרא' לפרקים כג וכד, ולרשימות בעמ' תיא, ובעמ' תכא.

באדיבות אתר 929