משל או מציאות?

בכל העולם מתפעלים עד היום מתיאורי הארבה של יואל, הם מדויקים כל כך. רק מי שראה מאות מיליוני הגָזָם-האַרבֶּה-היֶלֶק-הֶחָסיל (א', ד) בְּמוֹ עיניו, יכול לתאר אותם כך:

(ב', ג) -
כגן עדן הארץ לפניו,
ואחריו מדבר שממה...

(א', ז-יב) -
שָׂם גַפני לשַמָה (=שממה),
וּתְאֵנָתי לִקְצָפָה (=גזע לבן),
חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ (=קילף הכל) והשליך (שאריות),
הִלבּינוּ שָׂריגֶיהָ (=ענפיה);

שדות התבואה וכל עצי הפרי, וגם שדות המרעה נאכלו עד תום; אפילו הנחלים והמעיינות התייבשו (א', יח-כ), והעדרים צעקו מרעב ומצמא - להקות הארבה עלו על החומות, נכנסו לכל הבתים "בְּעַד החַלוֹנים יָבֹאוּ כַּגַנָב" (ב', ט).

כמעט הכל מתאים, אבל - נחילי הארבה מתקבצים ללהקות עצומות אחרי גשמים מרובים במזרח אפריקה, הפרטים מקבלים צבע חום-אדמדם והתנהגותם הופכת תוקפנית. הם עולים על מצרים ועל ארץ ישראל ושכנותיה מדרום, לא מצפון.

בפסוקי הנחמה ה' הבטיח - "ואת הצפוני ארחיק מֵעליכם..." (ב', כ). וזה מתאים לצבאות אשור ובבל שבאו על הארץ מצפון, השחיתו והשמידו את הכל. לכן נראה לי, שתיאורי הארבה אכן מציאותיים, והם סופרו מדור לדור באימה ובחרדה (א', ב-ג), אבל הם הפכו בפי הנביא למשל על הגוי "הצפוני" שיבוא ויחריב הכל.

(ב', ד-ז) -
כמראה סוסים מראהו, וכפָרָשים כן יְרוּצוּן,
כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון...
כעם עצום עֱרוּך מלחמה...
כאנשי מלחמה יעלו חומה…

הארבה דומה לצבא האויב, והצבא דומה לארבה, ועל זה יבכו הכהנים במקדש.
(ב', יז) -
חוּסה ה' על עמך,
ואל תִתֵן נַחֲלָתךָ לחֶרפָּה לִמְשָל בָּם גוים...  

כשם שבא הגשם וצמחו יבולי ברכה בשדות אחרי האַרבֶּה (ב', כא-כו), כך התפלל הנביא לישועה גדולה מאסון הגוי "הצפוני", וההקבלות לשני הפרקים האחרונים, מוכיחות.

באדיבות אתר 929