בניית המשכן נעשתה באמצעות תרומות מעם ישראל "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (ב). מדוע את המשכן היה חשוב לבנות דווקא באופן הזה ולא בצורה מסודרת ומאורגנת יותר?

 

ממה בונים את המשכן? בפתחה של הפרשה הקב״ה מצווה לתרום את החומרים למשכן — ״ויקחו לי תרומה״ (ב). בניין המשכן, בניין הקדושה, נעשה על ידי ״כל איש אשר ידבנו לבו״ (שם), כל אחד נותן כמה שהוא רוצה.

ניתן היה לאסוף את הכסף הדרוש למשכן בכמה אופנים, אולם המצווה היא לעשות זאת דווקא באופן של התנדבות — ״איש אשר ידבנו לבו״. 

גם הכספים שבכל זאת נגבו מאנשים שלא בנדבה אלא בקצבה קבועה, כגון כסף השקלים, מופיעים במשכן רק בשימוש מסוים. שום כלי מכלי השרת עצמם לא נעשה מכסף השקלים, ששימש רק עבור קרשי המשכן. את כלי השרת עשו מנחושת ומזהב, אבל מן הכסף הקצוב שנגבה בשקלים עשו רק את האדנים ואת ווי העמודים.

נוסף על כך, מתברר שהשימוש בנדבות המשכן עצמן גם הוא לא שרירותי, וכל אחד מן הדברים שנתרמו הולך למקום מסוים — לכל אחד, כביכול, יש כתובת. בודקים מה נתן ה״איש אשר ידבנו לבו״, וזה הולך לכתובת המתאימה, לפי עניינו. ״מאת כל איש אשר ידבנו לבו״ אומר למשל, שאת הכיור עושים מן המראות הצובאות, והוא באמת מקבל גם את האופי של המתנה ממנה הוא עשוי. חז״ל אומרים (במדבר רבה ט, יד) על הכיור, שמפני שהוא נעשה מן המראות הצובאות משקים ממנו את הסוטה, משום שזה באמת שייך לאותו עניין: הכיור נעשה על ידי נשים שמתמסרות לקדושה, ולכן אפשר לבדוק בו את אלה שהוציאו את עצמן מכלל הקדושה.

אותו עניין, בעצם, כתוב גם פה: לכל נתינה יש אופי מסוים התלוי במהותו של הנותן, וזה קובע את הכתובת אליה הולכים הדברים. בתוך התכניות של המשכן ישנו סדר מפורט: יש את מה שהולך להיות על הגג ואת מה שנמצא על הרצפה; יש את הדברים שנמצאים בקודש פנימה, ויש את אלה שנשארים מבחוץ; כל אחד מהדברים מקבל תפקיד מיוחד לפי הנותן.

ההבדל בין המתנות הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת, וכנראה שהשלמות של המשכן דורשת את כל סוגי הדברים. היא דורשת את העִזים, והיא דורשת את הכסף הגדול; היא דורשת דברים שצריך לחפש אותם במטמונים ושצריך לחזר אחריהם בכל העולם, והיא דורשת עצי שיטים שכל אחד יכול לאסוף ליד הבית. אין לאנשים מידה אחת שאפשר למדוד באותו אופן. המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר. אי אפשר לתבוע מאף אחד, מפני שאי אפשר לדעת מה החלק שיש לו בבניין, וזה מה שיוצר את ה״ושכנתי בתוכם״ (ח) בצורתו הנכונה ביותר.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר