משטר הצדקה

פרקים ל"ב-ל"ג גם הם יחידה אחת – הישועה הגדולה שתבוא היא הופעת הצדק והמשפט במלוא תוקפם אחרי השוד, הבכי, בריחת ההמונים (ל"ג, ג, ח-ט) והשממה, שהביאו הגייסות האשוריים במלחמות הכיבוש ודיכוי המרידות.

את הפסקה הראשונה בפרק רצוי לקרוא בסופו (כפי שראינו בפרקים קודמים);

הנשים ה"שַׁאֲנָנוֹת" מזכירות את "בנות ציון" הגֵאוֹת והיפהפיות עם הבגדים והתכשיטים (לעיל פרק ג', טז-כו), שיֵשבו אבֵלות לארץ על האנשים שימותו במלחמה, ויחזיקו "שבע נשים באיש אחד" (ד', א), שלא יפרנס ורק יגאל אותן מחרפת שֶבי. כאן בפרקנו (ט-יב) הן סופדות ומקוננות על שממת הארץ, על "כָּלה בציר" (י) ואסיף שלא יבוא:

"על אדמת עמי
קוץ שמיר תַעֲלֶה...
כי ארמון נֻטָש,
הֲמוֹן עיר עֻזָב,
(ביצורי) עֹפֶל וּבַחַן
היה בְעַד מְעָרוֹת (=התרוקן לעד) עד עולם,
מְשׂוֹשׂ פְּרָאים מִרעֶה עֲדָרים –
עד יֵעָרֶה (=יתרוקן) עלינו (שפע) רוח ממרום" (יג-טו).

'כרמל' הוא אזור ביניים בין 'מדבר' (=אזור המרעה) לבין 'יער' – ב'כרמל' יש צמחיה טבעית (=שיחים) וחקלאית (=כרם, שדה תבואה מבשילה) עד גובה אדם. השממה שתתפשט בעקבות המלחמות והבריחות, תהפוך 'יער' ל'כרמל', ו'כרמל' ל'מדבר' (ל"ג, ט), ואילו השפע "ממרום" יחולל תנועה הפוכה:

"והיה מדבר לַכרמל,
והכרמל לַיער יֵחָשֵב;
ושָכַן במדבר משפט,
וצדקה בכרמל תֵשֵב…" (טו-יז).

השיבה אל הצדקה והמשפט תכונן מחדש משטר של 'צדק חברתי' בו המלך והשרים יראו בזה את שליחותם:

"הֵן לצדק יִמְלָךְ מלך, ושָׂרים לְמשפט יָשֹׂרוּ (=ישלטו)" (א).

משטר הצדקה הוא השפע האמיתי, כי הוא יבוא "ממרום", והופעתו בארץ תהיה "כְּמַחֲבֵא רוח וסֵתֶר זרם (במדבר), כְּפַלְגֵי מים בְּצָיוֹן (=בְּצִיָה, בִּישימון), כְּצֵל סלע כָּבֵד בארץ עֲיֵפה (=צְמֵאה)" (ב).

באדיבות אתר 929