יציאת בני ישראל, ומלחמות המצרים נגד גויי הים, סימנו את סוף השליטה המצרית מעבר לגבולותיה, ופתחו פתח לעצמאות ישראל בארצו
הפרקים על מצרים (כ"ט - ל"ב) הם יחידה אחת. ברוב התקופות רָבצה מצרים בתוך הנילוס, מוּגֶנֶת על ידי המדבריות - "התַנים (=התנין) הגדול הרֹבֵץ בתוך יְאֹרָיו" (כ"ט, ג) - באורחות החיים, בדת ובתרבות, שמרה מצרים על עצמאותה אלפי שנים. פעמיים יצאה מצרים למסעות מלחמה למרחבי כנען וצפונה, אחרי שספגה כיבוש זר:
באלף השני לפנה"ס (בימי האבות, יעקב ויוסף) שלטו במצרים פרעוני ה'היקסוס', ממוצא שֵמי. גירוש הזרים ממצרים פתח תקופה של אימפריה מצרית, ומלכי כנען השתחוו (ברובם) לפרעוני מצרים. זה גם היה הזמן של שעבוד בני ישראל, כמו שאמר עליהם פרעה - "הבה נִתְחַכְּמה לו, פן יִרְבֶּה, והיה כי תִקְרֶאנה מלחמה ונוסף גם הוא על שֹנְאֵינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ" (שמות א', י). יציאת בני ישראל, ומלחמות המצרים נגד גויי הים (הפְּלִשְתים והאחרים), סימנו את סוף השליטה המצרית מעבר לגבולותיה, ופתחו פתח לעצמאות ישראל בארצו, במקום ערי כנען הנאמנות לפרעה.
בפעם השנייה, כבשו האשורים (שוב שליטים שמיים) את מצרים במאה השביעית לפנה"ס (ימי מנשה), וכאשר נחלשו וסולקו, יצאו שוב פרעוני מצרים (פְּסֶמְתיך, נְכוֹ, חָפְרַע) למסעות מלחמה לבניית אימפריה, שתרחיק מגבולות מצרים את צבאות הצפון.
גם ירמיהו (מ"ו-מ"ז) וגם יחזקאל (כ"ט-ל"ב) נזעקו נגד היומרה המצרית, שתביא אסון למצרים - כי בבל הצפונית תַכֶּה גם את מצרים עצמה. אבל למה - הרי המצרים לא יבינו ולא יקשיבו לנבואות האלה?
על הדרך, היומרה המצרית תגרור חורבן ליהודה ולירושלִַם, והנביאים ניסו לעצור את היהודים מלהישען על מצרים.
רק אחרי הוצאת מצרים ממשחק המעצמות, שוב "אַצמיח קרן לבית ישראל" (כ"ט, כא), אבל זה יקרה בפועל רק בתקופה הפרסית, בהקמת הבית השני.