משחית בירושלים

בפרקים ט׳-י׳ מתואר המשך מסעו הנבואי של יחזקאל בירושלים. יחזקאל, שהיה עד לתועבות הגדולות הנעשות בבית המקדש, חוזה כעת בעונש הצפוי ליושבי העיר: ה׳ שולח את מלאכיו להרוג את יושבי ירושלים החוטאים. במקביל לחורבן המקדש והעיר מתוארים שלבי הסתלקות כבוד ה׳ מהמקדש.

א. הפרק פותח בציווי כפול: ציווי לאיש לבוש הבדים להתוות תו-חיים על הראויים להצלה, וציווי ליתר המלאכים על הריגת אנשי העיר.

1) עיינו בפרשנים ובדקו מי זכה להינצל מהפורענות ומהי דרך ההצלה:

מצודת דוד: ׳התוית תו - תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערים בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה׳.

רד"ק: ׳והתוית תו - עניין סימן וכתיבה, אמר שיתווה בדיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים לסימן שלא יגעו בהם המשחיתים וזה העניין כענין דם הפסח במצרים לאות ולסימן, אלא שזה היה במראה הנבואה׳.

2) כפי שציין רד"ק, הצלה דומה מהמשחית מופיעה במכת בכורות, אולם המקרים הללו נבדלים בהיקף הניצולים וזהותם. עמדו על ההבדל ביניהם ובדקו כיצד משתלב אופי ההצלה כאן עם עקרונותיה של תורת הגמול המופיעה בספר יחזקאל (ראו לעיל ג׳,טז-כא).

3) הצלת צדיקי ירושלים מזכירה את הצלת לוט מתוך סדום. עמדו על המשותף בין שתי ההצלות.

ב. ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ׳ (ז)

מה משמעות הציווי על המלאכים לטמא את המקדש? היעזרו בפירוש הרד"ק: ׳ויאמר אליהם טמאו את הבית - אל תחושו אם תהרגו בבית המקדש ותטמאו את הבית בחללים כי הם טמאוהו ראשונה בגלולים׳.

שימו לב לשלב הראשון במסע הסתלקות כבוד ה׳ מהמקדש (ג) וחשבו כיצד הוא משמש רקע לציווי זה.

ג. חוסר החמלה בענישת ירושלים, המתבטא בהשחתה מוחלטת, נזכר כמה פעמים בפרק (פסוקים ה, ח-י). מהם שני החטאים המרכזיים עליהם נענשת העיר בחומרה כה רבה, ומהו השורש הרוחני של חטאים אלה (ט)? עמדו על הזיקה בין תפיסת העם העומדת בשורש החטא (ט) לבין אופי העונש (י).

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"