על מי מוטלת האחריות למצב? האם על דורו של מנשה או על בני דורו של צדקיהו? האם משא הדורות הקודמים הוא שמשפיע או שיש מקום לאחריות אישית של כל דור בפני עצמו? תלוי את מי שואלים.
דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. מקבילים בזמן, עומדים שניים מפרשני המציאות הגדולים שקמו לנו, האחד בתל אביב והשני בירושלים, ומה שרואה האחד לא רואה חברו. זה שבירושלים אומר: אנחנו עם היסטורי. תהליכים לוקחים זמן. היום אתה אוכל את מה שבישלו אבותיך, ואת מה שאתה מקלקל היום ייקח לנכדיך זמן לתקן; והתל-אביבי אומר, אנחנו חיים כאן ועכשיו. מה שעשו אבותינו הוא לא תירוץ וגם לא משקל על צווארנו. דור אינו אחראי למחדלי קודמיו. ולכל אחד משני אלה היו שומעי לקח, שהקשיבו והפנימו, ואחר כך גם באו וסיכמו והרחיבו ופירשו ולימדו לאור מה ששמעו את כל תולדות עמם.
ירמיהו, כמובן, הוא הירושלמי. "אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי... בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם" (ב-ד). ירמיהו קורא את תולדות ישראל בטווח ארוך. תהליך ארוך של השחתה שהבשיל, ואי אפשר לתקן אותו במחי דור אחד. חטאות מנשה הביאו את ההשחתה לשיאיה, ומשם והלאה הדרך למטה סלולה. מה שיעשה אפילו מנשה עצמו כדי לתקן את מעשיו כבר לא יהיה רלוונטי.
משמעות מעשי אנוש עמוקים ורחבים הרבה יותר משבכוחו לראות ושבכוחו אף לתקן. כתפיו של ירמיהו, כך צייר אותו מיכאלאנג'לו, שחוחות תחת משא השנים, שאין מהן מפלט. וברוחו כותב עורך ספר מלכים את סיכומה העגום של ממלכת יהודה: "וַיְדַבֵּר ה' בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר. יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו" (מלכים ב כא, י-יב). לא לחינם זיהו חז"ל את כותב ספר מלכים בירמיהו; אם לא הוא, בני אותו חוג ודאי.
ובמרחק אלפי קילומטרים משם, בתל אביב על נהר כבר, עומד באותן השנים יחזקאל, ורועם: איש בחטאו. "בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה" (יחזקאל י"ח, כ), ויכול אדם לשוב בתשובה בימיו שלו, והחטא יבוטל. לפיכך לא מנשה אשם בחורבן, אלא בני יהודה של הדור ההוא עצמם. איש לא יוכל להתחבא מאחורי גבו של אחר ולטעון שאיננו אחראי; "וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלוהים חַי אָנִי אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ". (יחזקאל י"ז, יח-יט).
אל תתחבא מאחורי גבו של מנשה, צדקיהו. עיוורונך המדיני, ויותר מזה – הפרת התחייבויותיך כמלך יהודה, הם חילול ה', ועליהם תחרב הארץ. וכנגדו עונה כהד מחבר דברי הימים, שמשבי ציון היה ומשומעי לקחו של יחזקאל, ושלא ויתר על הבאת סיפור חזרתו בתשובה של מנשה שמחבר מלכים התעלם ממנו, ב"בן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה'. וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב ל"ו, יא-יג). איש בחטאו, אבל גם יותר מזה: אל תתקרבן, אל תרחם על עצמך. בכוחך לקום ולשנות.
ירושלים הבנויה על הסלע צודקת, ואסור להקל ראש במשמעויות של עומק ההיסטוריה ומשא הדורות. ותל אביב הבנויה על החול גם היא צודקת, שכך אי אפשר לבנות שום דבר חדש. והתנ"ך הבנוי על הנייר צודק מכולם, שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
באדיבות אתר 929